על פי פירושו של רש"י, יוסף לא רק פתר את החלום אלא גם נתן לפרעה עצה. נביאי ישראל מעולם לא היו רק רמקול אנושי לדבר ה'. הנביאים מקבלים את הנבואה ונדרשים להשלימה ולפעול להגשמתה.
בעמים פרימיטיביים, קוסמי השבט נוהגים לערוך טקסים חגיגיים, שבמהלכם הם מדברים בקול מעובה ומוזר, כדי ליצור את הרושם שהאלים מדברים מפיהם. גם בסיאנסים מודרניים, ה"מדיום" אמור לדבר בקול שאינו שלו; הוא כביכול בסך הכל מעביר מסר שבא מעולם אחר.
אך נביאי ישראל, שהם נביאי אמת, מעולם לא היו רק רמקול אנושי לקול ה'. דבר האלוהים עבר דרכם, והם היו צריכים להשלים אותו, לפרשו, ולפעול להגשמתו.
על פי פירושו של רש"י, כאשר יוסף מפענח את חלום פרעה, הוא לא רק חוזה את העתיד, אלא גם מציע דרך להתמודד עמו. רש"י מפרש ששבע הפרות הרזות הבולעות את שבע הפרות השמנות מלמדות ששנות הרעב ישכיחו את זכר שנות השובע. העצה, איך צריך לארגן את המשק כך שיוכל לשרוד את שנות הרעב, על פי רש"י, הייתה דעתו האישית של יוסף. חלום האזהרה שנשלח מעם ה' לא היה מועיל לפרעה, אם לא היה לידו איש יעיל כיוסף.
הרמב"ם מדגיש שהנבואה אינה כרטיס לוטו, שיכול לזכות בו גם אדם בּוּר ומושחת; הנבואה מחייבת בסיס מוצק של הכנה אישיותית מתאימה. כדי לקלוט נכונה את מסריו של הקב"ה, האדם חייב להיות בעל אישיות בשלה ומוסרית.
נבואת ה' דורשת מעורבות אנושית בפרשנותה וביישומה, ולכן הנביא צריך להיות אדם רוחני, מחונן ורגיש. הנבואה היא לא רק גמול על אישיות מרשימה, אלא גם תלויה בקיומה של אישיות כזו.
ההכרה בסמכותו העליונה של הקב"ה אינה ממעטת את דמותו של האדם, אלא להפך - מטילה עליו אחריות כבדה. האדם נתבע לפרש את דבר ה', וליישם אותו במציאות מורכבת, בדרך הנכונה והשלמה ביותר.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות