המקומות המצומצמים, הזמנים המוגבלים ומיעוט האנשים הקדושים, כל אלו באים הם על מנת לסייע לנו להפנים את מדרגות הקדושה ולחוות את השכינה כאן בעולם - "ושכנתי בתוכם".

 

ייעוד השראת השכינה במשכן, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כ"ה, ח), סותר לכאורה ייעוד מוקדם יותר המופיע בסוף פרשת יתרו - " מזבח אדמה תעשה לי... בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך" (שמות כ', כא). עפ"י הציווי המקורי, לא היה צורך כלל ועיקר במקום המיוחד לקדושה ולהשראת השכינה, כי אם רק למוכנות של האדם בכל מקום ובכל אתר. מדוע החליט הקב"ה "לסגת" מהייעוד הראשוני ולצמצם את מסגרות הקדושה למשכן בלבד?

עפ"י הספורנו, עצם הצורך בצמצום הקדושה למשכן הינו תוצאה ישירה של חטא העגל. לולא חטא העגל, לא היה כל צורך בצמצום הקדושה למקום אחד. יתרה מכך, לא היה אף צורך בצמצום הקדושה לשבט אחד, שבט לוי, מאחר והקדושה היתה שוכנת בכל בית ובכל משפחה. חטא העגל הוכיח שעם ישראל עדיין איננו מסוגל להתמודד עם מצב של קדושה ללא גבולות וללא צמצומים, ועל כן בא הצורך החדש להגביל את הקדושה במימדי המקום (משכן/מקדש), במימדי הזמן ("ואל יבוא בכל עת אל הקודש") ובבני האדם (שבט לוי).

על פי חז"ל, הגורם הדוחף והמסית לחטא העגל היה הערב רב, הגרים שנסתפחו לעם ישראל, בהמלצתו של משה רבנו. חז"ל למעשה מאשימים את משה בכך שצירף את הערב רב לעם ישראל והם הם שהסיתו לחטא העגל. על כן אומר לו הקב"ה למשה: "לך רד כי שיחת עמך" (ל"ב, ז) - הקב"ה מתייחס אליהם כעמו של משה רבנו. משה ניסה לקרב את הערב רב לשכינה, אך כאמור חטא העגל הוכיח שעם ישראל עדיין אינו מוכן לעסוק בקירוב רחוקים. ראשית עליו לבסס את אדני קדושתו הפנימית, בטרם יתקן עולם במלכות שדי.

זוהי הסיבה בגינה מצמצם הקב"ה את שכינתו. הקב"ה אינו צריך מקום בכדי לשכון בו שהרי כבודו מלא עולם. אנו, בני האדם, צריכים את הצמצום של המקום. זה הדבר אשר יאפשר לנו במדרגתנו לספוג ולקלוט את הקדושה. מטרת המשכן היא "ושכנתי בתוכם" (כ"ה, ח), כלומר: עלינו להפנים את הקדושה לקירבנו.

המקומות המצומצמים, הזמנים המוגבלים ומיעוט האנשים הקדושים, כל אלו באים הם על מנת לסייע לנו להפנים את מדרגות הקדושה ולחוות את השכינה כאן בעולם - "ושכנתי בתוכם".

אכן, ימים יבואו בהם השכינה כבר לא תהיה מוגבלת. לעתיד לבוא, תתפשט הקדושה בכל מקום ועם זאת יהיה בכוחנו להכיל ולקלוט את עוצמת הגילוי. "והיה ה' למלך על כל הארץ - ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט). אז ורק אז, נזכה לקרב את כל הגויים לעבודת השם, מתוכו וקדושתו של בית המקדש ומכוחה של ארץ ישראל - "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיה נ"ו, ז).

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול