המשכן - לב ומרכז האומה

השכינה באמת נמצאת בכל מקום, אבל לא בכל מקום יש פתח של התגלות. כדי שיהיה מקדש של מטה, צריך שהלב יהיה פתוח אליו. כאשר הלב איננו פתוח אליו, הוא יכול להיות רק מקום הראוי למקדש, אבל הוא לא מגיע לידי מימוש.

בית המקדש הוא מקום אליו מתנקזים הרצונות של ציבור גדול של אנשים. לא תשוקה פרטית של אדם אחד, אלא של כלל ישראל. כאשר הרצונות מתרכזים יחד, נוצר דבר שעובר מעבר לתחום של הרצייה הפרטית של האדם, ויש מקום בו הקב"ה יכול לשכון גם מלמעלה למטה.

מצירוף הרצונות של רבים נובע דבר שלא תמיד ניתן לראות אותו בעין. כשנוצר חיבור נכון בין אנשים מישראל, יש איזו הגברה — פי שניים, פי שלושה, פי עשרת־אלפים ויותר — של מה שיש בתוך כל אחד ואחד. 

המשכן והמקדש מקרינים פנימה, אל הקודש, אך בו בזמן משפיעים גם על החולין שבחולין. מרגע שהוקם המשכן, יש לו משמעות לא רק כשאני נמצא בתוכו, אלא גם כשאני סתם מסתובב במדבר. מרגע שהוקם המשכן — כל המרחב שסביבו מקבל מרכז, שסביבו נוצרים מחנות מחנות, מעגלים מעגלים: למחנה לוויה, ואפילו למחנה ישראל כבר יש משמעות של קדושה, ומשום כך, יש אנשים שכעת אסור להם להיות בפנים. אחרי שיש משכן, גם האוהל הפרטי שלי הוא כבר לא מה שהיה קודם לכן.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'חיי עולם: שיחות על פרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר