רמזים רבים מופיעים בפרשיות המשכן, ובמיוחד בפרקנו, למה שארע בבריאת העולם. מה באה התורה ללמדנו בכך? דומה כי רק בבנייתו של המשכן נשלמה באמת מלאכת הבריאה על ידי יציקת תוכן ומשמעות לעולם.
לאחר שנמסר הדו"ח על מצב התרומות למשכן וכן על אופן השימוש בהן על ידי בצלאל חותמת התורה את תיאור הבניה בפסוק מאוד מעניין (מג):
"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה".
חדי העין והזיכרון שביננו ודאי יבחינו בדימיון הרב שבין פסוק זה לפסוקים החותמים את מעשה הבריאה על ידי הקב"ה (בראשית א', לא - ב', ג):
"וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד... וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי ...".
הן בבריאת העולם והן במעשה המשכן חוזר השורש ע.ש.ה מספר רב של פעמים. בשני המקומות רואה בעל המלאכה את מלאכתו בתום העשייה ושמח ממה שיצא. אין הוא מסתפק בסיפוק פנימי אלא מוסיף דברי ברכה ליצירתו למען תעמוד ימים רבים. אף השבת מלווה את שני המקומות.
ואם זה לא מספיק, הרי שכדרך שנאמר במשכן: "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (לב), כך נאמר גם בתום מעשה בראשית: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ... וַיְכַל אֱלֹקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית ב', א-ב).
השוואה זו באה בבירור ללמדנו כי בעצם ספר בראשית הפותח בבריאת העולם מגיע לסיומו רק בסוף ספר שמות העוסק ביצירתו של עם ישראל, מתן תורה ובניית המשכן. ספר שמות אינו ספר נפרד מספר בראשית, אלא כלשון הנצי"ב בהקדמתו ל'העמק דבר', הוא ספר שני.
מה שמשתמע מכך הוא כי אין זה מספיק ליצור עולם בעל כלים גשמיים אלא יש צורך ליצוק לו משמעות רוחנית-אלוקית שתוביל אותו להגשמת יעודו.