שושלת דוד נוסדה על ידי נשים שהתעקשו על המשכיות משפחתן. ביאת המשיח מושרשת באומץ לב ובנחישות להבטיח המשכיות.

 

הצעתה של נעמי לרות לבא אל בעז בלילה אל הגורן, היא המצב המוזר ביותר בספר, ומוסריותו מוטלת בספק. בפרק הקודם נעמי תוארה כמי שמדריכה את רות בעדינות כיצד עליה לקיים את הנוהגים הצנועים של החברה בבית-לחם; ואילו כעת נעמי מבקשת מרות להתעלם ממוסכמות חברתיות אלו, ולפעול בחוסר צניעות בולט! תוכניתה של נעמי מעוררת תדהמה. מדוע היא מעודדת את רות לפעול באופן כזה? האם אין דרך טובה יותר? מדוע לא בפשטות לדפוק על דלתו של בעז?

נעמי מן הסתם משוכנעת כי אין דרך ישירה יותר כדי להשיג את מבוקשה. בעוד בעז קיבל על עצמו לספק לרות מזון, נראה כי את האחריות לביטחונה של רות (דהיינו נישואים וצאצאים) הוא מותיר לה' – "יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו" (ב', יב). הוא לא עושה מחווה כלשהי כלפי נעמי, בת משפחתו. נעמי אינה סבורה כי ביכולתה לגשת אל בעז. אך עם כל זאת, תוכניתה של נעמי עדיין טעונה הסבר: מדוע היא שולחת את רות לנהוג באופן אסור?

ישנם שני מקרים קודמים בתנ"ך העומדים ברקע הסיפור של בעז ורות. בשני המקרים נשים הנואשות לצאצאים משתמשות בטכסיסים על מנת להערים על גבר ולגרום לו להיות עמן. מעניין כי מקרים אלו קשורים בקשרי משפחה לסיפור שלנו. הסיפור של לוט ובנותיו מוביל להולדת מואב, מאבות אבותיה של רות. סיפור יהודה ותמר הוא זה שמוביל להולדת פרץ, מאבות אבותיו של בעז.

הנשים בסיפורים אלו מסרבות לקבל את גורלן. כל אחת יוזמת פעולה נועזת כדי להשיג המשכיות. נראה כי תוכניתה הנועזת של נעמי והשיטה התמוהה בה בחרה כדי להשיג המשכיות היא צפויה. יתרה מכך, נראה כי מדובר בצורת התנהגות מקובלת לנשים חסודות במקרא.

שושלת דוד נוסדה דווקא על ידי נשים שהתעקשו על המשכיות משפחתן. בסופו של דבר, ביאתו של המשיח מושרשת באומץ לב ובנחישות להבטיח המשכיות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון