המשך יבוא

מגילת אסתר מסתיימת בהערת שוליים קצרה אודות המשך הממלכה הפרסית והמשך חיי היהודים בתוכה. המגילה לא ממשיכה לשום מקום. יש נס ותשועה. מרדכי יוצא בלבוש מלכות תכלת וחור, אסתר יושבת לצד המלך, היהודים גאים באנשי החצר שלהם, המיסים גואים, ובזה יורד המסך.

אדם יוצא מהתאטרון הזה ושואל את עצמו – לאן הולכים מכאן? איך הסיפור הזה ממשיך?

בקריאה הרגילה של המגילה השאלה הזו לא נשאלת. הסיפור הוא פרודיה על המלכות ובכך מילא את ייעודו. מברכים עם סיום קריאת המגילה את הברכה המספרת על האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, ושרים על "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי". אין שום לקח מעבר לתודה על כך ש"תשועתם הייתה לנצח ותקוותם בכל דור ודור". מבחינה זו סיפור הפורים הוא סיפורה של כל קהילה שעמדה בפני איום השמדה והצליחה להינצל.

אלא שניתן להמשיך את סיפורה של המגילה, על גרעינה ההיסטורי, למחוזות אחרים. הימים שאחרי מלכות אחשורוש נודעו כימי שלום באימפריה, ימי המלך ארתחשסתא. את התיעוד בתנ"ך לימי מלכותו אנו מוצאים בספר עזרא ונחמיה, ובקריאה פשוטה ניתן לראות את הספרים הללו כהמשך ישיר לסיפורם של מרדכי ואסתר.

לשם כך נצטרך להמשיך במסע הארוך שלנו בספרי התנ"ך הבאים, דניאל עזרא ונחמיה.

באדיבות אתר 929