המשורר וה'

המזמור נחלק לחמישה חלקים: בחלק הראשון (א-ג) מבקש המשורר משפט צדק משום שהוא הולך בדרך הישר ("בתמי הלכתי" | "והתהלכתי באמתך"). בחלק השני (ד-ה) מעיד המשורר על עצמו שהוא לא חובר לרשעים ולחוטאים. בחלק השלישי (ו-ח) המשורר מעוניין בקרבה לה' ולמקדש. בחלק הרביעי (ט-י) שוב מודיע המשורר שהוא לא חלק מהרשעים מצד עונשם. בחלק החמישי (יא-יב) המשורר חותם באמירה שדומה לפתיחה: "ואני בתמי אלך פדני וחנני" (יא) – "בתמי הלכתי... בחנני ה' ונסני" (א-ב).

המזמור בנוי בצורה קונצנטרית (מבנה כיאסטי=מתהפך, עם מרכז באמצעו):

1. המשורר הולך בדרך הישר: "בתמי הלכתי... לא אמעד... והתהלכתי באמתך" (א-ג)

2. הצטדקות המשורר שהוא לא חלק מהרשעים (ד-ה)

3. המשורר במקדש מסתובב סביב המזבח (ו)

4. שבח הקב"ה (ז)

3א. המשורר אוהב את המקדש (ח)

2א. הצטדקות המשורר שאין לו דין עם הרשעים (ט-י)

1א. המשורר הולך בדרך הישר: "ואני בתמי אלך... רגלי עמדה במישור" (יא-יב)
 

המשורר בהתחלה ובסוף המזמור מתאר את עצמו לבד, בלי השוואה לגורם אחר. באיברים 2 ו-2א המשורר משווה את עצמו לרשעים. עוד ממשיך המשורר באיברים 3 ו-3א לתאר את עצמו ביחס למקדש. במרכז המזמור ניצב הקב"ה לבדו כאשר המשורר מעוניין "לשמע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך" (ז). כלומר המטרה של המשורר שאומר שהוא הולך בדרך ישרה ומתרחק מהרשעים אינה אלא כדי להגיע למקדש ולשבח את הקב"ה.