המקדש ממשיך את המשכן

פרק ב מתאר בעיקרו את חליפת הדברים שבין שלמה לחירם מלך צור, שניתן ללמוד מהם, שהלך שלמה בדרך אשר צווה עליו דוד אביו, ועשה הכל לזירוז בנין המקדש, שעסק אביו בהכנותיו. ומטעם זה הקדימו כאן הכתובים את מפקד הגרים, שערך שלמה לשם גיוסם של אנשי סבל ושל אנשים החוצבים אבנים בהר. 

ההבדלים שבין פרשתנו לבין הכתובים המקבילים בספר מלכים מרובים כל כך עד שכתב המלבי"ם בפרושו לשני הספרים ש"עזרא (כלומר: בעל דברי הימים) לא כתב כאן שום דבר מן הנאמר בספר מלכים, רק סיפר דברים אחרים חדשים".

והרי עיקר הדברים החדשים הללו בחליפת הדברים שבין שלמה לבין חירם:

א. בפניתו לחירם שלמה מבקש שישלח לו איש חכם היודע לעשות הן בכל המתכות והן בכל מעשי האריגה, והיודע גם לפתח פיתוחים, ולחשוב כל מחשבת. דבר שאין לו זכר במלכים. שם נאמר רק בפרקים המדברים בבנין המקדש כי שלח שלמה ולקח את חירם מצור, והוא היה מומחה לעשות כל מלאכה בנחושת בלבד. (מלכים א ז', יג-טו)

ב. במלכים, חירם החרש הוא בן אשה ממטה נפתלי; כאן - בן אשה מן בנות דן (ב', יג)

ג. במלכים לא נזכרו כלל חכמים אצל שלמה, כאילו חירם החרש הוא המתקין את הכל, וכאן חכמי שלמה וחכמי דוד הם המסייעים לחירם (ב', יג)

ד. במלכים יש תפקיד מכריע לצידונים בכריתת העצים (מלכים א ה', כ), וכאן הצידונים רק מסייעים בידי אנשי שלמה ושותפים להם במעשה (ב', ז)

ה. במלכים סמך לחליפת הדברים כריתת ברית בין חירם לבין שלמה (מלכים א ה', כו), וכאן לא זכר אותה.

ברם, העיקר הוא שימושו המכוון של שלמה בלשונות ובמעשים הנזכרים בפרשת המשכן כדי לתאר את תפארת הבית שהוא עומד לבנותו. ואין ספק שנתכוון בעל דברי הימים להורות בפרוש, ולא רק לרמוז, ששלמה שם לו למופת את מעשה המשכן.

ומטעם זה נתייחס כנראה החכם חירם לדן ולא לנפתלי, כמו בספר מלכים. ואם כי ניתן ליישב שינוי זה (ראה בדברי הרד"ק), כבר עמדו חז"ל על הדמיון שבין מעשה המשכן לבין מעשה המקדש. וכשם שבראש בוני המשכן עמד חכם מיהודה (בצלאל) ולידו החכם מדן (אהליאב בן אחיסמך), כך גם במלאכת המקדש שני השבטים הללו היו שותפים. (ראה במדרש תנחומא) ללמדך, שמעשה הבית הוא המשך למעשה המשכן. וציון שני השבטים יהודה ודן בא גם לרמוז שכל ישראל היו שותפים לבנין הבית, מדן ועד באר שבע אשר ליהודה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תקכה-תקכו