המקדש ומלכות בית דוד בסכנה

עם ישראל שוקע בחומריות וממילא חכמת התורה אובדת ממנו. הנביא מתאר זאת בצורה קשה בפרק הקודם, וגם בפרקנו מופיע תיאור של תרדמה רוחנית. אנשים לא מסוגלים לפתוח ספר (יא-יב) וכל עבודת ה' היא מצוות אנשים מלומדה ללא שום עומק רוחני ומשמעות תורנית. הדבר היחיד שיכול להציל את המצב הוא חזרת דור הבנים בתשובה אל ה' והקדשת שמו בעולם, בדומה לאבינו יעקב שהיווה את פירותיו של אברהם אבינו (כב).

מצבם הירוד של עם ישראל מהווה סכנה גדולה לשני היסודות האיתנים של האומה הישראלית הלוא הם: בית המקדש ומלכות בית דוד. הנביא מקונן על 'אריאל' שהינו כינוי שניתן לבית המקדש על שם דימיון צורתו לאריה וכן בשל מראה האש שהיתה בצורת אריה שהיתה רובצת על גבי המזבח. בית המקדש עתיד להחרב מכיוון שהוא מרוקן מתוכן רוחני היות ועם ישראל הפכו להיות עמי ארצות ואינם מכירים את תרבותם ואופיים הרוחני והתורני.

גם מלכות בית דוד בסכנה. היא המכונה כאן "קריית חנה דוד" (א). הן אמנם הבטיח הקב"ה לדוד כי מלכותו לא תיפסק (מלכים ב פרק ח'), אולם הכוונה היא שלא תהיה מלכות משבט אחר במקום זרעו, אך אין זה אומר כי היא תתמיד לכל רצף ההיסטוריה ולא יהיו מצבים בהם לא תהיה מלכות כלל.

חלומות הבלהות המוצגים בהמשך הפרק גם הם מדגישים את הסכנה בה נתונים המקדש ומלכות בית דוד. בפס' ז מתוארת השתלטות הגויים על אריאל וניסיונם להחריבה ובפס' ח מופיע משל ביחס להר ציון המסמל את מלכות בית דוד שתהפוך לשוממה, בדומה לאדם החולם כי הוא אוכל ומגלה כי לא בא אוכל לפיו כלל.

שומה על עם ישראל להבין כי מבלי להחזיק בתרבות הרוחנית המסורה מדורי דורות המהווה את חוכמתו לעיני העמים הוא עלול לאבד את כל יסודותיו ולהעלם מעל מפת ההיסטוריה.