המסקנה מהתבדות נבואת חנניה

"וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה: וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ כִּי אֹמְרִים אֵין ה' רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ" (יא-יב)

שפן היה סופר המלך יאשיהו בדור שלפני החורבן, והוא היה משותפיו של יאשיהו הצדיק, בתשובה ששב אל ה' בכל לבבו וכל יהודה יחד עמו (מלכים ב כ"ב-כ"ג). בנו של שפן, אחיקם בן שפן, הציל את ירמיהו מן העם שרצה להורגו במצוות הכוהנים ונביאי השקר (ירמיהו כ"ו). עתה עומד יאזניהו, בנו של שפן ואחיו של אחיקם בבית המקדש בראשם של שבעים זקנים, ומקטיר קטורת לתבניות אליליות של שקצים ובהמות. הייתכן?!

חנניה בן עזור, נביא השקר, דיבר על שבירת עולו של מלך בבל ועל החזרת כלי בית המקדש שגלו לירושלים (ירמיהו כ"ח). שנתיים לאחר מכן, התברר שנבואתו נבדתה (על כך קראו גם בפוסט בפרק הקודם). המצב רק החמיר, כדברי נביאי האמת, ירמיהו ויחזקאל.

אנה ייקח העם את האכזבה המתבקשת מהתבדותה של נבואתו האופטימית והמשכנעת של חנניה?

ניתן לקחת אותה למסקנה האמונית – כל עוד אין חזרה בתשובה ותיקון המעשים מצד העם והאדם, לא תתממש שום נבואת גאולה.           

ניתן לקחת אותה למסקנה האישית – חנניה הוא נביא שקר, וירמיהו ויחזקאל הם נביאי אמת.

ניתן לקחת אותה למסקנה ה'דתית' – עזב ה' את הארץ, הוא אינו מתעניין בה עוד ואינו מחויב לקיום 'נבואתו' שבידי חנניה.

מהי המסקנה העדיפה? זהו תפקידה של הבחירה החופשית שבאדם. יאזניהו בן שפן וחבריו לוקחים את המסקנה השלישית, עזב ה' את הארץ. הוא אינו מתעניין בה עוד, ועלינו לבקש עזרה מכוחות המשנה שלו, כוחות הטבע, ולקטר להם.        

כמה חבל על המסקנה השגויה! אך אין תחליף לבחירת האדם בדרכו ולהטלת האחריות על מה שעתיד לקרות – רק עליה.