המסע המתמיד אל האחדות

פעם נוספת אנו ניצבים במעמד המשמח הזה, והפעם, בהתרגשות ובציפייה, כולנו - לומדים, מלמדים ואוהבי ספר הספרים - מתחילים את המסע אל תוך ספר שמואל.

לאחר כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון, התנחל כל שבט מישראל בנחלתו, ללא מנהיג שאיחד את כל העם. באותה תקופה - תקופת השופטים - כל שבט חי לעצמו, נלחם לבדו על עצמאותו ונשמע למנהיג שבטי ומקומי. אולם, באין מלך והנהגה אחידה – יפָּרע עם, ואכן, האנרכיה חגגה באותה התקופה. מלחמות אחים קשות ועקובות מדם היו אז דבר מצוי למדי, שבט בנימין כמעט ונכרת מהעם, ודומה כי לא ניתן להגדיר את אותה תקופה בצורה חדה מזו המצויה בפסוק השב וחוזר בספר שופטים: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשה".

לכאורה, ניתן היה להמשיך בצורה כאוטית כזו עוד דורות רבים. להמשיך עם כנופיות ועם מיליציות מקומיות, שופטים שבטיים ומרכזי דת מלאי שחיתות כפי שהיה במשכן בשילה. אבל מי שביקש לשים לכך סוף היו ישראל עצמם. בניגוד מובהק לדעתו של שמואל, עם ישראל מבקש לו מלך (ח'), מלך שיהווה – באישיותו ובהנהגתו – מרכז אחד ומקובל לכל העם.

והנה, תמה האנרכיה, לפתע יש מלך בישראל - בתחילה שאול, ולאחריו דוד ושלמה. חשוב להדגיש כי מדובר בבשורה אדירה: מרכז אחד של הנהגה ושלטון, מרכז שתחתיו יש צבא מקצועי, תיאום בין-שבטי והנהגה אחת; הנהגה שבכוחה להביא לשיתוף פעולה ממשי, בין השבטים השונים ובין הכוחות הרבים, הקיימים והתוססים בעם הזה.

אלא שספר שמואל טומן בחובו סוף טרגי וכואב, והוא הספר הבא אחריו - ספר מלכים. בספר זה המלוכה מתפצלת ונחלקת לחלקים. נכון, זו איננה הנהגה שבטית אלא הנהגה דו-ראשית של ירבעם ורחבעם - בית ישראל ובית יהודה - אך שוב נעדרת מישראל האחדות וההנהגה האחת, והכל חוזר לאותו אקלים חברתי נורא ששרר בימי השופטים.

***

אני אמנם מתייחס לספר שמואל, אך מובן מאליו שאני מכוון גם אלינו ואל הספר שאנו כותבים בעצם חיינו, בארץ הזאת ובתקופה הזאת. אין זה סוד שאתגרי החיים בישראל רבים – אתגרים ביטחוניים וסוציו-אקונומיים, חיצוניים ופנימיים; לעתים נראה כי אין כאן רגע דל. אולם, האתגר המרכזי בעיני הוא שנמשיך לחוש שאנחנו עם אחד, שנמשיך לקבל את כללי המשחק הדמוקרטיים, ולא פחות חשוב מכך – שנמשיך לחלום יחד. החלומות שלנו אינם צריכים להיות זהים, השקפת עולמנו אינה חייבת להדמות האחת לחברתה, אבל כולנו חייבים לכבד את החלום של זולתנו ולדעת שרק יחד, מתוך הכבוד ההדדי הזה, נמשיך לבנות את מדינת ישראל, מדינת העם היהודי.

לפעמים אנו שומעים סביבנו קולות מלאי ערגה לימי הגלות, לימים בהם כל קהילה יהודית חיה לעצמה, עם מנהיג מקומי ועם חלום שמצא את מיצויו והגשמתו בקהילה. אולם הלימוד בפרקי התנ"ך מורה לנו לא לשוב לשם - לימי השבטים והשופטים - אלא להיות שותפים בבניית מדינת ישראל האחראית, המפויסת והמאוחדת.  

באדיבות אתר 929