המניע של עתליה

הכתוב לא הגדיר את עתליה כמשוגעת הבולעת בחוסר דעת את ילדיה כדג, אלא כמרשעת חסרת מוסר ומצפון. ואמנם נראה שמוח עקום וחולני הגה את מעשיה המעוותים של עתליה וקשה ליחס לה הגיון ושיקול דעת. אבל יש איזו שיטה בשגעון של עתליה, אותה הגתה תוך מחשבה קדחנית, ומבחינתה היתה זו פעולה שקולה ורצונית. לכן יש לנסות ולפענח מה הועילה לעתליה, לשיטתה שלה, הריגת כל זרע המלוכה.

א. תאוות השלטון - נראה שביסוד מעשיה של עתליה עומדת תאוות שלטון חסרת מעצורים, אותה ירשה מבֵּיתה והביאה לירושלים. מעשיה עתה הם המשך טבעי לרצחנותו של יהורם בעלה, שהרג את אחיו כדי לבסס את שלטונו (דברי הימים ב כ"א, ד). ייתכן שהיא דחפה את בעלה למעשיו אז, ועתה חיסלה את ביתה שלה כדי לממש את שלטונה ולמלוך בעצמה.

ב. הצלה - מותר לשער שבעקבות הפיכת יהוא והריגת כל משפחתה בשומרון נדחפה עתליה לתחושת מצור ורדיפה. השמדת בית דוד נועדה - בשגעון הרדיפה הזה - להיות מהלך אסטרטגי שימנע מיהוא בעלי ברית אפשריים בירושלים, ויעצור בעדו מלהשתלט על יהודה ולהרוג אותה, את עתליה, כמי שמייצגת את שארית בית אחאב.

ג. יאוש - עתליה התייאשה ולא ראתה לעצמה ולביתה סיכוי. בפרץ אחרון של טירוף וייאוש התעוררה להשאיר את חותמה בעולם על ידי הרס כל היש והחרבתו יחד איתה. היא השמידה את עצמה (בדומה לדימוי המקובל של העקרב המוקף אש השולח את עוקצו אל ראשו ומתאבד) בממשה את תאוותה היחידה שלא ניתנה לריסון - תאוות השררה, כאשר במעשיה לא הותירה סיכוי להמשך שלטונה לאורך ימים.

ד. נקמה - יהוא שנא את ביתה והחריבו, ואיים עליה גופנית ונפשית, לכן כל מה שהיה קשור אליו היה מאוס בעיניה ומפחיד. יהוא שבישר במהפכתו את תחייתה של רוח האמונה הקמאית של ישראל, היה בשביל עתליה רוח רפאים שעלתה מתהום הנשיה להחזיר את הגלגל אחורנית, ולהשיב את כל שהיה קשור למסורת ישראל ואמונתו שהיו שנואים עליה. עם מהפכת יהוא בישראל חזרה גם ליהודה רוח האמונה ומסורת בית דוד, המסוכנים והמאיימים עליה. לכן כאשר התמוטטו כל תקוותיה וערכיה של עתליה, הפנתה את שגעון נקמתה כלפי בית דוד.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן