זרובבל ויהושע הם כמו משה ואהרון, והנביא צריך לחלק ביניהם את הסמכויות כדי שיובילו יחד את העם.

 

"וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה': וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל ה' וְהוּא יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם" (יא-יג)

יש בנבואתנו רמז, המצטרף לשורת רמזים בפרקים ג'-ד' ולרמזים בספר עזרא על מתח בין זרובבל מזרע מלכי יהודה, שנועד להנהיג את האומה הקמה מעפרה, ולהמשיך בכך את שושלת אבותיו, לבין יהושע בן יהוצדק הכהן, מזרע הכוהנים הגדולים, שנועד לנהל את המקדש, את עבודתו ואת התורה היוצאת ממנו לעם. השניים בתפקידיהם הם מעין משה ואהרון ביציאת מצרים, מנהיג וכהן גדול, אך לא כל שני מנהיגים הם אחים אוהבים ומכבדים כמשה ואהרון. בעיות העם הקם מעפרו אינן פשוטות, והמקדש הנמצא עתה בשלבי בנייתו, הולך ונבנה ללא אישור מן השלטונות. המלשינים והאויבים עוקבים אחרי העם בעיניים פקוחות, המצב הכלכלי אינו טוב, וכמוהו גם המצב הדתי והרמה הרוחנית. שני ראשי העם מובילים את העם כל אחד בדרכו, הדרכים מתנגשות לעתים, וללא אחדות השורות המפעל עלול להתפורר.

הנביא מפייס בשם ה' בין השניים, ומחלק ביניהם את הסמכויות בבניין המקדש בדומה למה שהיה בימי משה ואהרון. 'צמח דוד', כלומר, זרובבל, ינהיג את העם ויבנה את המקדש, כמשה שבנה את המשכן. בראשו תהיה אחת מן העטרות. עטרתו של יהושע הכהן הגדול לא תצטמצם, והוא יוביל את המקדש ואת מקומו הרוחני לאחר שייבנה, כאהרון במשכן. עצת השלום שבין שניהם תזכיר לנו מחדש את הפסוק ואת מדרשו:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱ--לֹוהִים וַיִּשַּׁק לוֹ" (שמות ד', כז)

"הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב] "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו" (תהלים פ"ה, יא), חסד זה אהרן... ואמת זה משה... צדק זה משה שנאמר: "צדקת ה' עשה" (דברים ל"ג, כא), ושלום זה אהרן שנאמר: "בשלום ובמישור הלך אתי" (מלאכי ב', ו)". (שמות רבה ה, י)