המלכת שאול מהווה קיום של הבטחת ה' ליעקב – "ומלכים מחלציך יצאו" (בראשית ל"ה, יא). לכן, הכתוב מקשר בין סיפור הבטחת ה' ליעקב בבית אל לבין המלכת שאול על ידי שימוש במילים דומות.
הציון "קבורת רחל בגבול בנימין" (ב) מעלה את השאלה היכן באמת הייתה קבורת רחל, שהרי בבראשית (ל"ה) מוזכר שנקברה בגבול יהודה.
נראה כי המקומות והמעשים הנזכרים בפרק זה (קבורת רחל, גבול בנימין, צלצח, אלון תבור, יציקת השמן) דומים מאד למקומות ולמעשים הנזכרים בבראשית ל"ה, ולכן ניתן להבין שהמקומות לא נזכרים מן ההיבט הגיאוגרפי אלא בשל חשיבותם הסמלית המבטאת עניין מהותי.
סיפור לידתו של בנימין, הקשור במותה של רחל וקבורתה, אינו סיפור העומד בפני עצמו, אלא מתרחש מיד לאחר הקמת המצבה בבית אל והבטחת ה' ליעקב. לידת בנימין היא תחילת קיום הבטחת ה' ליעקב "גוי וקהל גוים יהיה ממך" (בראשית ל"ה, יא) . אולם לידתו של בנימין מממשת רק חלק מן ההבטחה. ומה לגבי חלקהּ השני "ומלכים מחלציך יצאו" (שם)?
לעניות דעתי, זהו תפקידו של הפרק בשמואל העוסק בתיאור המלכת שאול, שהרי שאול משבט בנימין היה.
לפיכך אפשר לראות בפרק זה, למרות המרחק הכרונולוגי, את המשכהּ של הבטחת ה' ליעקב.
אשר על כן, אין תיאורי המקומות המוזכרים בשמואל באים לציין מיקום גיאוגרפי אלא באים לקשר לפרשייה בבראשית.
בראייה כזו - המוציאה את הכתוב בשמואל מפשוטו, אך אולי מכוונת דווקא לרוח הפשט - מיושבת הסתירה לגבי מקומה של קבורת רחל. הביטוי "קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח" (ב), כמו גם הביטויים הנוספים (יציקת השמן, אלון תבור, בית אל), אינם באים 'להזיז' את קבורת רחל ממקומה בבית לחם אשר ליהודה. הפרק בשמואל בא לסגור בתיאוריו מעגל אלוהי-רוחני-היסטורי שנפתח עם ברכת ה' ליעקב ונסגר בהמלכת שאול למלך על ישראל.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת "מגדים" בהוצאת תבונות