מדוע לאה, שהרגישה שה' ראה בעונייה, קראה לבנה 'ראובן' ולא 'אלראה'? מדוע משה לא נקרא 'משוי'? אבותינו נטלו שמות שהכירו מסביבתם, ויצקו בהם את רגשותיהם ואמונתם.
בפרשת ויצא נולדים רוב בניו של יעקב אבינו. הפרשה מפרטת לנו את הנימוקים לקריאת שמותיהם. אך יש להודות שלא תמיד אנחנו מבינים איך הנימוק הוביל אל השם. אִם לאה מצהירה בשמחה: "כי ראה ה' בעוניי" (כ"ט, לב), מדוע קראה לבנה 'ראובן' ולא 'אלראה' או 'ראיה'? בעיה דומה עולה בנוגע לשמות אחרים במקרא. אביו של נח הכריז: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו" (ה', כט). אם כך, מדוע נקרא הילד 'נח' ולא 'מנחם'?
חכמי דורנו השיבו, כי אבותינו לא המציאו שמות חדשים, אלא נטלו שמות קיימים, ויצקו בהם משמעות חדשה. בן דודי נקרא 'ליאור', כי נולד סמוך לחנוכה. הוריו לא המציאו שם, אלא נטלו שם קיים, הקשור לאור. כך נהגו כנראה אבותינו. הם נטלו שמות שהכירו מסביבתם, ויצקו בהם את רגשותיהם ואמונתם.
בימינו הורים צעירים מרגישים שהזניחו את חובתם אם לא המציאו לילדם שם חדש, שלא עלה קודם על שפתיים אנושיות. טשרניחובסקי קרא בשיריו לאהובת-לבו 'אילאיל', כי רצה לכנותה בשם שמעולם גבר לא קרא בו לאישה. אך אבותינו ככל הנראה לא היססו לאמץ שמות קיימים, ולהטעין אותם במשמעות ערכית ורגשית חדשה.
גם במקומות שבהם נחוצה התייחסות חדשה, אין להיחפז ולוותר על מוסדות, מסורות וטקסים עתיקים. לאלו יש ערך משל עצמם, גם בשל התוכן שהם נושאים עמם, גם בשל הצורה שבה הוא מתגלם, ואפילו מחמת עצם הערך של המשכיות. אך אפשר לעתים לרענן את התכנים של אותן מסורות, וליצוק לתוכן משמעות אישית מתחדשת.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות