"בַּהּ שַׁעֲתָא מִלְּתָא סָפַת עַל-נְבוּכַדְנֶצַּר וּמִן-אֲנָשָׁא טְרִיד וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין יֵאכֻל וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע עַד דִּי שַׂעְרֵהּ כְּנִשְׁרִין רְבָה וְטִפְרוֹהִי כְּצִפְּרִין" (דניאל ד', ל)
[תרגום: בה בשעה הדבר כלה על נבוכדנצאר, ומן האדם גורש, ועשב כבקר יאכל, ומטל השמים גופו ירטב, עד אשר שערו כנשרים גדל, וצפרניו כצפרים (תרגום דעת מקרא)]
בעת ההיא כלתה הדבר לבוא על נבוכדנצר
כי נשתבש דעתו ונתגרש מעצמו למקום החיות לשבת עמהם
"ומן אנשא"- מעצמו נתגרש מן אנשים
ואכל עשב כבקרים
וגופו נתכבס מטל השמים
כי ישב מבלי מחסה
עד אשר נתגדל שערו ככנפי נשר,
וצפרני ידיו ורגליו כצפרני עופות הדורסים,
כי מרוב הלחות והלכלוך היו גדלים והולכים.
מצודת דוד ומצודת ציון - פירושים על הנ"ך שכתבו רבי דוד ובנו רבי הלל אלטשולר. רבי דוד בן רבי אריה לייב אלטשולר חי במאה ה-17 בפראג. הוא חיבר את פירוש 'מצודת דוד', שהושלם וחולק לשני פירושים על ידי בנו רבי הלל: 'מצודת דוד' הוא פירוש המסביר את תוכן הפסוקים על פי הפשט, בלשון ברורה וקצרה. 'מצודת ציון' מבאר את המילים הקשות.