המזמור השלם

מזמור נ"ה נחלק לשני חלקים עיקריים: בחלק הראשון (ב-טז) בקשת המשורר להושעה ובחלק השני (יז-כד) תיאור הבטחון של המשורר בהושעת ה' אותו.

חוקרים רבים נוטים לחלק את המזמור לשני מזמורים נפרדים כך שכל חלק במזמור מהווה מזמור עצמאי. לטענת הדוגלים בשיטה זו המזמור הראשון (ב-טז) הוא אישי ואילו המזמור השני (יז-כד) הוא לאומי. טענה זו נובעת בעיקר מה"קושי" שקיים בפסוק כ: "ישמע א-ל ויענם, וישב קדם סלה". לטענתם יש לשנות את נוסח הפסוק ל: "ישמעאל, ויעלם ויושב קדם", שמייצגים שלושה שבטים מדבריים. כך לשיטתם המשך המזמור מדבר על אותם עמים: "אשר אין חליפות למו ולא יראו א-להים" (כ). טענה זו מצריכה שינויים כבדים יותר במזמור, שהרי המזמור כפי שהוא לפנינו לא עוסק כלל בפן לאומי כלשהו. הפתיחה של החלק השני "אני אל א-להים אקרא וה' יושיעני" (יז) לא יכולה להיות חלק ממזמור לאומי. כך יש הטוענים שהמזמור ה"מקורי" מתחיל מפסוק יח, אבל גם פסוק זה כמו קודמו עוסק בעניין אישי ולא לאומי (ראו אצל: H.J. Kraus (trans. H.C.Oswald), Psalms 1-59, pp.517-523 וכן אצל ויסמן ב'עולם התנ"ך' שמביא את שיטתם ומבין כי המזמור בנוי שכבות על גבי שכבות).

אמנם צודקים החוקרים שהמזמור עוסק בשני נושאים נפרדים, אך וודאי הוא שניתן בקלות להבין כיצד החלק השני משתלב היטב עם החלק הראשון בקריאה סינכרונית והרמונית. המשורר בחלק הראשון מבקש מהא-ל הושעה מאת אויביו ושונאיו, שגרים בעיר מסוימת, שכולה חוטאים. בחלק השני, לאחר שה' הושיעו, המשורר מרהיב בתיאורי הבטחון שבהושעת ה' ובסוף המזמור פונה אל השומע: "השלך על ה' יהבך..." (כג).