ייתכן שמלכתחילה נתחברו רבים ממזמורי תהילים בכוונה כפולה, מתוך מחשבה ומגמה שאפשר יהיה להם לשמש בשתי אפשרויות: לצרכי שירת העזרה ולצרכי שירת נפש המתפלל. כזה הוא גם מזמורנו.
בין פרקי תהילים נמצאים מזמורים רבים שאפשר לפרשם בשתי צורות: שנתחברו לכתחילה לצורך עבודת המקדש על כל גווניה, או שבאו לענות על צרכי הנפש בשטחי התפילה וההתבטאות האישית כלפי שמים. אותם מזמורים שיצירתם מסביב להר הבית חותם העבודה טבוע עליהם: עלייה לרגל, מזמורי תהלוכה של המתקבצים מכל קצות הארץ, מזמורי חג ותרועה וכיוצא בכך. ויש ביניהם הקשורים ישירות לעבודת הקרבנות – שירה על הקרבן, הן קרבנות ציבור בימי חול ובימי מועד, והן קרבנות יחיד מכל הסוגים: נדבה, תודה, אשם וכדומה. ובלשונה של המשנה: "ודברו הלוים בשיר" (ביכורים ג, ד').
אולם נדמה שאין חלוקה זו, למזמורים פולחניים, דהיינו כאלה שחיבורם משתייך אך ורק לעבודת המקדש, ולמזמורים אחרים שנופם נוטה לשטחי התפילה האישית ולעולם החוויה הפנימית – אין חלוקה זו חותכת. ייתכן שמלכתחילה נתחברו רבים ממזמורי תהילים בכוונה כפולה, מתוך מחשבה ומגמה שאפשר יהיה להם לשמש בשתי אפשרויות: לצרכי שירת העזרה ולצרכי שירת נפש המתפלל. בדרך זו מעניק המשורר לפסוקיו מימד רחב וכולל: הוא משתף בהם אף את אלה שנבצר מהם לעלות ולהראות במקדש בירושלים, הן מחמת ריחוק מקום והן מסיבות אחרות, והשירה מקבלת מעמד על-זמני ועל-מקומי.
דומה שלסוג זה יש לשייך את פרק ק' בתהילים. כבר הכותרת "מזמור לתודה" (א) אפשר לה להתפרש בשתיים: מזמור על הבאת קרבן תודה ואז השירה נעשית מסוימת מאוד למאורע ידוע, בעל כללים קבועים; ואפשר שהוא מזמור הודייה בעלמא שבא כסיום לפרקים המנוניים על מלכות שמים, החל מפרק צ"ה.
גם הקריאה "בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה" (ד) – יכולה להתפרש כשיאו של מזמור התהלוכה, כשמצעד העולים להר הבית עומדים בשערי ההר, והם קוראים באזני עדתם, ובאוזני כל הארץ – להיכנס בשערים, כאותן קריאות הידועות לנו מפרקים אחרים: "פתחו לי שערי צדק... זה השער" (קי"ח, יט), ומבעד לשערים מתגלים להם חצרות המקדש והעזרות, ומכאן ההמשך "בואו שעריו בתודה" (ד) – בשירי תודה, "חצרותיו בתהילה" (שם) – בפרקי הלל ותהילה.
ואפשר שבביטוי "שעריו" גנוזה כוונה נוספת, לאלה שנבצר מהם לבוא בשערים המציאותיים, בשערי הר הבית ושערי העזרה וחצרותיה קורא המשורר לבוא בשערים החזוניים, שערי החוויה האישית, שערי תפילה המצויים בלבו של האדם פנימה.
בצורת חיבור זו ניתק המחבר את המזמור מריתוקו לאירוע המסוים של תהלוכת מביאי התודה, ונתנו עניין למתפלל האוניברסלי.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל