בנבואה שבפרקנו נאמר: "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם" (י). עיון במדרש על הפסוק מלמד כי בכוחו של המורה להשפיע אפילו בשעת מלחמה ולקבוע גורלות ממש.
אחד הפסוקים המעניינים בנבואה על מואב עוסק במי שאינו מקיים את צו האל ומרחם על אנשי מואב: "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם" (י).
בצורה לא מובנת אומר הרמב"ם בהלכות לימוד תורה: "מלמד התינוקות - שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן או שהוא מתרשל בלימודן הרי זה בכלל "ארור עושה מלאכת ה' רמיה" (ירמיהו מ"ח, י), לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק". (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ב הלכה ג)
על מנת להבין את הקשר בין ביצוע פקודת האל בהריגת מואב ובין מלמד התינוקות עלינו לצלול לסוגיה בתלמוד הבבלי (בבלי בבא בתרא כא ע"ב). שם מובא פסוק זה בתוך מהלך מדרשי מרתק:
מחלוקת בין שני אמוראים - איזה מורה עדיף - זה שמלומד אבל אינו מדייק בקריאה או זה שאינו מלומד אבל מדייק בקריאה?
רבא משיב שעדיף המלומד כי תמיד יפלו שגיאות, ואילו רב דימי מנהרדעא משיב שעדיף המדייק כי ברגע שיש שגיאה, כבר לא ניתן לתקנה. לשם הוכחת דעתו מביא רב דימי מנהרדעא סיפור על יואב בן צוריה שר צבא דוד, שהיה באדום והרג שם את כל הזכרים (מלכים א י"א, טו-טז), ומבין המדרש שמדובר על זרע עמלק -
בחזרתו שואל אותו דוד - מדוע הרגת רק את הזכרים? משיב לו יואב, שכך למד - "תמחה את זכר עמלק" והקריאה היתה זָכר עמלק, ולא הנקבות.
משיב לו דוד והרי זו קריאה לא נכונה - זֵכֶר - גם גברים וגם נשים.
משיב לו יואב: כך לימד אותי המורה בבית הספר.
מביאים את המורה - והוא משיב - אכן כך לימדתי.
דוד כועס ורוצה להרוג את המורה. כשנשאל דוד מדוע להורגו? הוא מביא את הפסוק שלנו: "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה" (י).
החיבור שעושה הסוגיה בין דוד, יואב, עמלק והפסוק מנבואת ירמיה הופך את המורה להיות זה שקובע גורלות. גורלם של בני עמלק אבל גם גורלו שלו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929