ה' מנהל את עולם הטבע בצורה מופלאה, הנשגבת מבינתו של האדם.
בפרקים ל"ח-מ"א מוצגת גישתו של א-להים לעולם הטבע (לעומת גישתו של איוב ולעומת גישתו של אליפז)
בדבריו הוא מדגיש דווקא את הפלא והמסתורין שבמערכת הבריאה. א-לוהים מציג לאיוב שורה של דוגמאות מפליאות ומתמיהות מעולם הטבע הסובב אותו, כדי להראות לאיוב שרבות הן התופעות הבלתי מובנות לאדם. לכן אי ידיעתו של האדם אסור לה שתביא אותו למסקנות שהגיע אליהן איוב. בעיית השכר והעונש היא רק אחת מהתופעות שאין אנו בני האדם מסוגלים להבין. בתשובת ה' לאיוב יש להדגיש שבדוגמאות שנותן הקב"ה אין כוונה להדגיש דווקא את החכמה התכליתית המכינה את הכל בתבונה ובטעם. נכון אמנם שמדוגמאות אחדות מבצבץ רעיון זה, אולם רק כעניין משני. כך בשעה שה' שואל:
"הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר. תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה. תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה. יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו" (א-ד).
כאן וודאי נרמז שישנה יד מכוונת הדואגת ומסדירה את תהליך רבויה של היעל.
אולם הנשר ש"סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה", ש"למרחוק עיניו יביטו ואפרוחיו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא" (כח-ל) -
נשר זה איננו לאמיתו של דבר עדות כלשהי לחכמה התכליתית המכינה את הכל בתבונה ובטעם. נשר זה הוא, יותר נכון, המופלא המתמיה שבו מתגלית המופלאות של בוראו.
את האדם האלילי מביא המסתורין שבטבע לידי פחד וחיל, מאחר שבטבע פועלים כוחות מסתוריים שדבר אין להם עם הרצון להיטיב לאדם. אולם בשעה שמכיר האדם בקיומו של כוח הנוהג עולמו בחסד, ממילא נמוגה הזרות העוינת. יראה דמונית אין כאן, פליאה והתפעלות יש כאן.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת