פרקנו מתאר באריכות את ההיסטוריה של כל העמים שהיו סביבנו: שעיר, עמון ומואב ומי ישב לפניהם בארצם. לשם מה האריך משה בכך, ומה רצה ללמד את עם ישראל בכל הפרטים הללו?
במסגרת התיאור של כיבוש עבר הירדן המזרחי שנעשה בפיקודו של משה מתאר משה את ההיסטוריה הלאומית של כל חבל ארץ אותו עם ישראל כבש.
בארץ שעיר ישבו החורים ובני עשיו ירשו אותם (יב). בארץ מואב ישבו האמים והרפאים ומואב ירשו אותם וישבו בארצם (י-יא). בארץ עמון ישבו הזמזומים וגם אותם ירשו העמונים וישבו תחתם (כא).
למה משה חושב שההיסטוריה הלאומית של כל העמים אמורה לעניין את עם ישראל ערב הכניסה לארץ במסגרת הנאום ההסטורי של עם ישראל עצמו?
דומה כי המטרה של משה היא להבהיר לעם ישראל שכך היא דרכו של הקב"ה בניהולו את העולם. הוא נתן את הארצות תחילה לעמים הללו ולאחר מכן נתן אותן לפי רצונו לעמים אחרים. זו ההדגשה שחוזרת ונשנית כי כל הכיבושים הללו נעשו על ידי ה' וברצונו (פס' יב, יט, כא).
תיאור זה הינו מבוא לכיבוש של עם ישראל את הארץ מידי עמי כנען. הן אמנם עמי כנען ישבו בארץ עד אותה העת אולם הגיע הזמן בו החליט ה' כי הארץ תועבר לידי עם ישראל. בדומה לעמים שסביבנו שכבשו את ארצם מידי עמים אחרים על פי ה' כך יהא לעם ישראל "כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו אשר נתן ה' להם" (יב).
משה ראה חשיבות עליונה להבהיר עניין זה לעם ישראל בעת הכניסה לארץ לבל יחשבו כי יש כאן גזילה או הפעלת כח שאינה לגיטימית בכיבוש הארץ אלא 'שלנו היא הארץ' כי ה' נתן אותה לנו (רש"י בראשית א', א).