ספר במדבר פותח בפנינו צוהר אל תקופה מלאת אתגרים שעברה על אבותינו במסעם במדבר. אך מה ראתה התורה להנציח תקופה זו והלוא לא נתחדשו בה כמעט מצוות ומה עוד שהתכלית אינה המדבר אלא הכניסה לארץ ישראל?
אנו פותחים את פרקנו בתיאור המפקד שנעשה במדבר. כל הספר כולו עוסק בתלאות עם ישראל במדבר, בניסיונות שלהם את ה' ובאתגרים איתם היו צריכים להתמודד. אולם, מה נשאר מכל זה? הלוא מדובר בתקופה זמנית שלאחר הכניסה לארץ לכאורה אין לה שום משמעות? מדוע להאריך כל כך בתיאור תקופה זו?
נראה שישנם שני כיוונים רוחניים הפוכים שיכולים להסביר את פשר חשיבותו של ספר זה:
הכיוון האחד - עם ישראל חיו באופן ניסי בכל זמן שהותם במדבר: הם קיבלו אוכל לפתח ביתם מן השמיים - המן; באר מים התהלכה יחד איתם בכל מסעותיהם בדמות הכיור, עמוד ענן ועמוד אש הגנו עליהם מפני החום והקור, הנחשים והעקרבים וכן מפני שודדי מדבר, ועוד ניסים לרוב. הם חיו מתוך תודעה ברורה וחד משמעית שכל אשר להם מה' הוא לגמרי.
תחושה זו עלולה לחלוף בבואם לארץ כאשר הם יטרחו בעצמם להוציא לחם מן הארץ, לשאוב מים ולהגן על עצמם. מקדימה התורה ואומרת: דעו לכם שגם בארץ כל אשר לכם מה' הוא והוא המסייע לכם גם כאשר זה נראה שהדברים נעשים כביכול בדרך טבעית ובכוחות עצמכם.
הכיוון השני - המדבר הוא מקום שממה, ליסטים, קור וחום קיצוניים, חוסר מים וצמחיה. עם ישראל בעזרתו של ה' הצליח לחיות במדבר ולהפוך את המדבר למקום ישוב חי ותוסס. הוא לקח את הקללה והפך אותה לברכה שמאפשרת להתקרב לה' ולעובדו בלבב שלם.
תקופת המדבר מלמדת אותנו שיש בכוחנו להצליח להוציא את הטוב גם מן הדבר שהברכה כביכול לא נראית בו לעין בצורה ברורה מתוך הבנה כי בורא העולם הטוב יצר אותו.