הבטה במבנה המזמור, מתוך הבנה שתבנית המזמור היא ביטוי לנפש השיר, תשפוך אור על המזמור שלפנינו ותאיר את תהליכי הנפש של המתפלל.

 

השיר הוא מסע.
הצורות הן חלון לנפש השיר.

שירת המקרא ושירת תהילים בנויות בתבניות שונות. הצורות אינן תבניות קפואות אלא ביטוי לנפש השיר, והפעם אנו עם מזמור י"ג ונעסוק ביחס שבין הצורה והתבנית של המזמור לנשמת השיר.

המזמור פותח באמירות קשות ומייאשות - "עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי" (ב), והייאוש מלווה את המזמור עד פסוק לפני האחרון. והנה לפתע הפסוק האחרון מתאר ישועה ואופטימיות - "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי" (ו). כידוע גם מזמורים קשים מסתיימים בישועה, כביכול המשורר חייב לסיים את תפילתו באופטימיות.

נראה שיש לראות את הדברים אחרת. מהותה של העמידה לפני א-לוהים שהיא נותנת כוחות, ולפיכך הסיומת בישועה היא ביטוי חי לתחושות המתפלל. ובכל אופן מזמור י"ג קיצוני, והמעבר מן היאוש לישועה, שבעיני רוחו של המתפלל כבר הייתה, אינו מובן. הבטה במבנה המזמור אולי תאיר את תהליכי הנפש של המתפלל -

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
11 מילים - עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי - ה'
8 מילים - עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם - אני
5 מילים - עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי - אויב
4 מילים - הַבִּיטָה עֲנֵנִי ה' אֱלֹהָי – ה'
5 מילים - הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת - אני
8 מילים - פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט - אויב
11 מילים - וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי:

חלוקת השורות אינה על פי הפסוקים אלא כחלוקתו של פרופ' מאיר וייס ע"ה. התפילה מתארת תהליך - ה', אני, אויב. אם ה' לא איתי, אני לא אני, וכשאני לא אני, מאליו הרשע גובר עלי.

הפרק בנוי במבנה כיאסטי ובהרמוניה מספרית של כל השורות. השיר מתחיל בשורה רבת מילים, אולם המשורר שא-לוהיו עזבו מאבד את כוחו, והוא אינו מסוגל להרבות במילים ומשורה לשורה מספר המילים מתמעט. לב המזמור הם המילים - "הַבִּיטָה עֲנֵנִי ה' אֱלֹהָי". הפגישה עם א-לוהיו מחזירה לו את כוחותיו ומשורה לשורה מתרבה מספר המילים. מי שעוקב אחר מספר המילים המתרבה, מבין שהשורה האחרונה אינה הפתעה, אלא פרי תהליך נפשי שהתרחש בנפש המתפלל, והוא התגלה בשורה האחרונה.

ואנו נתפלל שבכל תפילותינו נזכה לעמוד לפני ה', ועמידה זו עצמה תתן לנו כוח להמשיך ולהתפלל.

באדיבות אתר 929