"וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה" (שמואל א א', יג)

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א

אמר רב המנונא:

כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה [=כמה הלכות גדולות יש לשמוע מפסוקים אלה של חנה]: 

"וחנה היא מדברת על לבה" - מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו.

"רק שפתיה נעות" - מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו.

"וקולה לא ישמע" - מכאן, שאסור להגביה קולו בתפלתו.

"ויחשבה עלי לשכרה" - מכאן, ששכור אסור להתפלל.