נביאים שונים הצטוו מאת ה' על הליכה לפעולה נבואית, ורק ירמיהו שומע לרוב את הציווי הזה בצורת "הלוך" ולא בצורת הציווי הרגילה "לך": "הלוך וקנית" (י"ג, א), "הלוך ועמדת" (י"ז, יט), "הלוך ואמרת" (ל"ט, טז). מה פשר השימוש בביטוי זה שכמעט ולא נמצא בשאר ספרי הנביאים?
בכל פעם כשהייתה מבריקה בלבו של ירמיהו ההארה הנבואית בכפרו ענתות או בהיותו על אחת מגבעות המדבר, הייתה עולה בו ההרגשה, שעוד דרך רבה עליו לעבור ברגליו עד אשר יוכל להשמיע את דבר ה', ומיד היה שומע את הציווי המיוחד לו: "הלוך!". בצורה זו יש הבעה אחרת לגמרי מאשר ב"לך" הרגיל, המבטא ציווי להליכה גרידא, אם קצרה כשל ישעיהו או ארוכה כשל אליהו. ב"הלוך" של ירמיהו נשמעת הליכה ממושכת תחת הנטל הכבד של הנבואה השואפת להתפרק מתוך נפש הנביא. ההליכה אל העיר נראית ממושכת ומייגעת כאילו לא יבוא הקץ לה, בשעה שדבר ה' עצור בקרבו כאש בעצמותיו.
ה"הלוך" הזה מבטא את כל העומק שהיה בהליכותיו מענתות או מאחת גבעות המדבר, אשר עליה נגלה לו ה', אל קריית המלוכה - הליכות שהיו עמוסות רעיונות נבואיים, שהתפתחו תוך כדי הליכתו נצטברו וגאו ושאפו להתפרצות. גם כאשר שומע ירמיהו את הצו בהיותו בחצר המטרה (ל"ט, טז), שקוע בהרהוריו, גם אז מוזרם בכל עורקיו אותו הרגש שהיה מפעמו בהיות עליו רוח ה' בימי התהלכו חופשי לרוח המדבר בסביבות ענתות, וה"הלוך" מקבל משמעות עמוקה עוד יותר מאשר תמיד.
אין ה"הלוך" של ירמיהו דומה כלל וכלל ל"לך" של נביאים אחרים. ה"הלוך" מבטא הליכה תוך כדי פעולה מסוימת, הליכה תוך כדי השתקעותו בשפע רעיונותיו והתפתחות משא נבואתו, ולא רק למטרה המסומנת בסופה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת