בפרקנו מצטווים ישראל, לאחר שיעברו את הירדן, לסוד אבנים בסיד ולכתוב עליהן את כל דברי התורה. אך באופן מעניין נראה שאין מדובר בדרך מיטבית לשמור על הכיתוב לאורך שנים, במיוחד במקום פתוח וגשום כמו הר עיבל... איך אפשר לפתור את הבעיה?
כתיבה על סיד היא אמנם נוחה יותר, אך כיוון שהוא מתקלף לאחר מספר שנים אין מדובר בדרך המיטבית לשמר טקסט לאורך תקופה ארוכה. ואכן, דווקא חקיקה על אבן ללא סיוד הייתה הדרך המקובלת לשמירת טקסטים חשובים, ואפילו עשרת הדברים היו חקוקים על לוחות אבן ללא סיוד.
בעל 'דעת מקרא' עומד על בעיה זו, ומציין שישנן שתי כתובות נוספות מימי בית ראשון שנכתבו על אבן מטויחת ונמצאו בשנים האחרונות: כתובת בלעם בן בעור והכתובות בחורבת תימן. מסתבר אפוא שאף כתיבה על אבן מסוידת הייתה מקובלת בתקופת המקרא, וכן שכתובות כאלו יכולות להשתמר לאורך שנים ארוכות.
כתובת נוספת בעלת אופי דתי שנכתבה על טיח נמצאה בבית הכנסת של העיר רחוב, המצויה בעמק בית שאן. בבית כנסת זה נמצאה רצפת פסיפס שעליה כתובת העוסקת במצוות התלויות בארץ ובגבולות עולי בבל, וכן שברי טיח רבים שעליהם כתובות הלכתיות נוספות. דומה שדווקא כתובת זו, המאוחרת לתקופת המקרא, היא הדומה ביותר לציווי המתואר בפרקנו, שכן מדובר בכתובת שמטרתה להעביר לעם את דברי התורה.
אולם, על אף שעולה מהדוגמאות שהבאנו שאכן כתיבה על לוחות אבן מטויחים הייתה מקובלת בתקופה המדוברת — אין להביא מהן ראיה. הכתובות שהתגלו בחפירות נמצאו בתוך מבנה סגור ועל כן היו מוגנות מפגעי הזמן, בעוד שהמצבות עליהן מדובר בפרקנו עמדו תחת כיפת השמים. באזור גשום כמו הר עיבל, אין ספק כי הרוחות, הגשם והשמש, מחקו את הכתוב לאחר מספר שנים!
אפשר והפתרון לבעיה טמון בדברי הגמרא במסכת סוטה (לו ע"א), שם נכתב כי לאחר הטקס המתואר בפרקנו "קיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל". סביר להניח שבגלגל הונחו האבנים בתוך מבנה סגור, כך שהכתב השתמר שנים רבות. כיוון שבאותה תקופה היה הגלגל מקום מרכזי לעם ישראל ולאור העובדה שבאותה תקופה היו ספרים יקרי המציאות, שמירת האבנים שם הייתה דרך נוספת לשמר את דברי התורה ולפרסם אותם בעם ישראל.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר