הכניסה לבני נכר אסורה?

"עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא" (א). פסוק שירי ומרומם זה כולל הכרזה - "כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא".

כמה וכמה קשיים משפט זה מעלה. הכתוב מציג צמד - עָרֵל וְטָמֵא. האם ערל הרי הוא כטמא? התלמוד במסכת זבחים אומר - "ערל מנלן [=מנין לנו]? אמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו: "כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי" (יחזקאל מ"ד, ט)" (זבחים כב עמוד ב). והנה בתורה לא מצאנו איסור על כניסת ערלים למקדש.

הכתוב בספר ויקרא אוסר על קבלת קרבן בעל מום מבן נכר - "וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם" (ויקרא כ"ב, כה), ומשמע שבן נכר (שהוא כנראה גם ערל) מביא קרבנות ונכנס עמהם למקדש.

כך גם משמע בתפילת שלמה - "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם" (מלכים א ח', מא-מג).

גם בנבואת הנביא המנחם שבספר ישעיהו משמע שבני נכר נכנסים למקדש - "וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים... וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (נ"ו, ו-ז). ושוב באה נבואה בסוף ספר ישעיהו -  "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'" (ס"ו, כג).

אנו יכולים לשער שההלכה הקדומה התירה כניסת גויים למקדש, ותורתו של יחזקאל ששמרה את המקדש לאליטה הכוהנית, סגרה את המקדש בפני נכרים. והנה הפסוק לא רק אוסר על כניסת ערלים וטמאים למקדש, אלא לעיר כולה - "עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא" (א).

כך נפסקה הלכה במגילת המקדש שנמצאה בין מגילות מדבר יהודה ומשקפת כנראה הלכה צדוקית - 'כול איש עור לוא יבואו לה ימיהמה ולוא יטמאו את העיר אשר אני שוכן בתוכה… וכול איש אשר יטהר מזובו... ורחץ את כול בשרו במים חיים אחר יבוא אל עיר המקדש' (עמוד מז). האם הפסוק שאנו דנים בו מרמז לשיטה הלכתית קיצונית כעין ההלכה של מגילת המקדש? ספק בעיני. מתוך ההקשר נראה שמדובר במטאפורה שלא יבואו עוד כובשים זרים לירושלים. חז"ל לא העלו על דעתם לפְסוק שלטמאים אסור להיות בכל ירושלים, ואילו הצדוקים הפכו את המטאפורה לממשות ולהלכה.

באדיבות אתר 929