הקשר בין חג מלא שמחה כחג הסוכות לבין ימי הדין של ראשית החודש השביעי נראה רחוק ומלאכותי. אך עיון קצר ילמד כי יש קשר מהותי ביניהם וכי חג הסוכות הוא מרכזם. קבלת מלכות ה' וטהרת המקדש בתחילת החודש השביעי מאפשרות את הקרבה לה' מתוך שמחה בחג הסוכות.
ברוב פרשות המועדים בתורה, נזכר חג הסוכות בצירוף עם חג המצות וחג השבועות, במסגרות של שלוש רגלים ושל החיוב בעלייה לרגל.
ואילו בפרשת המועדים בבמדבר כ"ח-כ"ט מופיע חג הסוכות כקשור דווקא לחגי החודש השביעי. אופיו הידוע של חג הסוכות הוא זמן שמחה, והכתוב מדגיש זאת הדגשה יתירה במילים "והיית אך שמח" (דברים ט"ז, טו), ולכאורה, הקשר בין חג מלא שמחה כחג הסוכות לבין ימי הדין של ראשית החודש השביעי נראה רחוק ומלאכותי.
שייכותו של חג הסוכות לאותה מערכת חגים מיוחדת של החודש השביעי היא אפוא חידוש של פרשת קורבנות המוספים בספר במדבר.
דומה ששייכות זו מודגשת בשמו של החג: שמו של חג הסוכות אינו מפורש והוא מתואר כמקרא קודש "בחמשה עשר יום לחודש השביעי" (יב). בניגוד למועדים אחרים בפרשתנו לא נזכרות בחג זה מצוות מיוחדות, ובכך מדגיש הכתוב שמהותו וזהותו של החג נובעים בעיקר ממועדו באמצע החודש השביעי. מוטל עלינו אפוא לנסות ולעמוד על מהותה של שייכות זו לחודש השביעי.
נראה, שהחג באמצע החודש השביעי הוא מרכזם של החגים בחודש. שאר החגים נמשכים יום אחד, ואילו חג זה הוא בן שבעה ימים, ובכל יום מקריבים קרבנות שונים. מסתבר לפרש, שימי המועד בראשית החודש ובעשירי בו הם ימי הכנה לקראת עיקרו של החודש. על היום הראשון בחודש השביעי אין פירוט רב בתורה, אך כתובים אחדים רומזים לכך שזה יום דין ומלוכת ה', והתרועה היא תרועת ההמלכה. לגבי יום הכיפורים יש לפרש, שלקראת החגיגה הגדולה שתיערך על גבי המזבח יש לטהר את המזבח, לכפר עליו ולהכינו לקראת החג. רק לאחר קבלת מלכות ה' מחדש ולאחר הכפרה וההכנה של המקדש, המזבח והכוהנים, ניתן לחגוג את החג הגדול והשמח של החודש השביעי ברוב קורבנות. בחמשה עשר יום לחודש השביעי חוגגים אפוא את הקרבה לה' מתוך שמחה, לאחר ימי הדין וההכנה מתוך אימה ויראה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון