"וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר?! יָדֶךָ לא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ" (לג-לד). דוד מקונן על אבנר. וכמו שקורה לא פעם בעת מוות בלתי צפוי, זועק המקונן: למה?! מדוע ניטל האדם בטרם עת? האם אין דין ואין דיין?
עיקרון עקבי בדרכם של חז"ל בקריאת סיפורי המקרא הוא שאם קרה לאדם רע כלשהו, יש למצוא את סיבתו. אין מיתה בלא חטא. דוד בקינתו זורק שאלה לחלל המקרא: "הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר?!". המדרש (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין כ, א) מסרב להותיר שאלה שכזאת תלויה ועומדת. מדוע אם כן מת אבנר?
רב יהודה מוצא את החטא והופך את קינת דוד על פיה. החשוד המיידי הוא אחד החטאים הגדולים בספר שמואל - הריגת כוהני נוב בידי שאול:
אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש אבנר? מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה.
חטאו של אבנר הוא השתיקה לנוכח הריגת כוהני נוב. מדוע אם כן תוהה דוד: "הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר"? הרי מותו של אבנר הגיע לו בדין!
רב יהודה קורא מחדש את הקינה: דוד אינו תוהה על מותו של אבנר. הוא יודע בדיוק מדוע מת אבנר "כְּמוֹת נָבָל".
"יָדֶךָ לא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ" - מאי טעמא (=מדוע) לא מחית? (שמואל ב ג', לד) כנפול לפני בני עוולה נפלת.
קינת דוד מתייחסת על פי דברי רב יהודה לאירוע שבו נהרגו כוהני נוב. וכאן מפנה דוד שאלה, אך לא על גורלו של אבנר תוהה דוד, והשאלה לא מוטחת לחלל האוויר. השאלה היא כלפי אבנר עצמו - תהייה הכוללת האשמה נוקבת וחריפה: אבנר! מטיח דוד, באותה שעה שבה שאול הנחית את הפקודה הלא חוקית להרוג את כוהני נוב - ידיך לא היו אסורות. היית איש בעל השפעה וכוח. מדוע לא מחית?! בשל אותה שתיקה, שתיקת הגנרל בעל העצמה, "כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ".
מותו של אבנר, בעיני רב יהודה, הוא עונש לאדם שהיה בידו למחות ולא מחה. זעקה כנגד בעלי סמכות, אנשים שמתפארים בכוח ובהשפעה, אך אל מול עוולות המתבצעות לעיניהם נותרים שותקים, מתגמדים, אסורים.
באדיבות אתר 929