ציון, ירושלים ויום ה' הם מקומות וזמנים עוצמתיים. אך הכיוון אליו תופנה העוצמה הזו תלוי בעם.

 

בחזון אחרית הימים מבטיח ישעיהו לאנשי יהודה: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ‍ִם" (ישעיהו ב', ג). לעומתו, עמוס מנבא לישראל: "ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלַ‍ִם יִתֵּן קוֹלוֹ" (ב). אבל השאגה והקול הללו לא נושאים בקרבם תורה ושמחה, אלא "וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל" (שם). כל מקום בו ניתן לרעות את הצאן יתייבש כתוצאה משאגתו של האל, אפילו הכרמל הירוק.

מדוע בוחר עמוס להשתמש דווקא בציון ובירושלים כדי להעביר לממלכת הצפון את נבואת החורבן? נדמה שהמסר של עמוס הוא יותר מנבואת חורבן ספציפית.

עמוס, כבר בתחילת נבואתו, מסביר לעם את מה שנביאים רבים לפניו ניסו להסביר ולא הצליחו (וכך, כנראה, גם עמוס) שציון וירושלים אינם חברת ביטוח. כך גם יום ה' שהעם כנראה ציפה לו, מתוך אשליה שהוא יהיה יום טוב.

ציון, ירושלים ויום ה' הם מקומות וזמנים עוצמתיים. 
הכיוון אליו תופנה העוצמה הזו תלוי בעם.

אם העם ינהג כראוי – יום ה' יהיה אור, ומציון וירושלים יצאו תורה ודבר ה'. אך אם העם לא ינהג כראוי יום ה' יהיה חושך ולא אור, ומציון וירושלים לא תצא תורה אלא שאגה, שתהפוך את הארץ כולה לשממה.

באדיבות אתר 929