הכל במראה הנבואה

פרק י"ג בירמיהו כולל תיאור נבואה בלתי שגרתי. בעוד הנבואות הרגילות הן נבואות בהן הנביא מדבר אל העם, בנבואה זו המופיעה בפסוקים א-ז הנביא עושה מעשים הבאים לסמל משהו.

פרת זה, שירמיהו טומן בו את האזור, הובן על ידי פרשנים רבים כנחל פרת שבעיראק, היא בבל, היא אור כשדים. פרשנים חדשים מזהים את המקום כעין אל פארה, כחמשה קילומטר מענתות, ועשרה קילומטר מירושלים. לפי מה שנאמר בהמשך הדברים, ויכוח זה אין לו משמעות כלל.

נבואה זו, שהיא עשיית דבר כדי לסמל משהו לרואים, במקום לומר דבר הבא למסור משהו לשומעים, היא סוג מיוחד של נבואות. וכדי להבין מה טיבן של נבואות אלה, נלמד קטעים מדברי הרמב"ם במורה נבוכים, המסביר את משמעות הנבואה, ומייחד פרק למעשה הסמלי שבנבואה. וכך דבריו של הרמב"ם במורה נבוכים:

"כמו שיראה אדם בחלום שכבר הלך לארץ פלונית, ונשא שם אישה, ועמד זמן, ונולד לו בן וקראו פלוני, והיה מעניינו מה שהיה, כן משלי הנבואה האלו אשר ייראו או ייעשו במראה הנבואה... הכל הוא במראה הנבואה, לא שהם פעלים נמצאים לחושים הנראים... ולא יצא ירמיהו מארץ ישראל לבבל, ולא ראה פרת" (רמב"ם, מורה נבוכים ב, מו)

מדוע מפרש רמב"ם את המעשה הנבואי כמשל, ולא כמעשה שנעשה בפועל ממש? הסיבה היא תפיסה כללית המסבירה את המופת, וממנה נגזרת דרך פרשנים המסבירה את המעשה הסמלי בכלל. 

אם נקבל את המעשה הסמלי כמעשה המתרחש בפועל, הרי שיחזקאל הנביא היה צריך להתעופף ברוח מבבל לירושלים. הרי כך אמר יחזקאל: "ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלמה במראות אלהים" (יחזקאל ח', ג). זהו מעשה נס לא מובן ולא חיוני לנבואה הנאמרת לאחר מכן. ועיקר: הפסוק מסגיר את משמעות התיאור, באמרו "ותבא אותי ירושלמה במראות אלהים". מראות א-לוהים - זו נבואה.

לאחר שקבע רמב"ם את העניין העקרוני, יכול הוא להמשיך בשיטה פרשנית זו לגבי כל מעשה. וכאן קבע רמב"ם כלל פרשני חדש:

"כל מה שייאמר ב'מראה' ההוא שהוא עשה בו, או שמע, או יצא, או נכנס, או אמר, או נאמר לו, או עמד, או ישב או עלה או ירד או הלך בדרך או שאל או נשאל - הכל במראה הנבואה. ואפילו ארכו המעשים ההם המסופרים ונקשרו בזמנים ובאישים... ובמקומות - אחר שיתבאר לך שהמעשה הוא משל - דע ידיעה אמיתית שהוא 'במראה הנבואה'".

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת