הכל בהשגחת ה'

בפרק י"ט יש לפנינו טיפוס אחר של נבואה, שונה מרוב הנבואות, שיש להן זיקה ישירה למציאות ושליחות קונקרטית. כאן אין שליחות. כאן אין קריאה קונקרטית שהנביא קורא למישהו. הוא מתאר את מצרים בהווה ובעתיד - בעתיד שיכול להיות קרוב ויכול להיות רחוק. הכל לפי המעשה והזכות, לפי הברירה הנבואית.

""ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ" (כד) - תיאור העתיד גם כן אינו חידוש, הוא הסבר, כיצד ילך העולם לקראת אותו ייעוד גדול של האבות: "ונברכו בך כל משפחת האדמה" (בראשית י"ב, ג), "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ" (שם כ"ב, יח; כ"ו, ד). המעצמות בימיו, גויי הארץ האדירים, הם אשור ומצרים בדומה - במידה רבה - לתקופת האבות; הבה ואלמד אתכם, אומר הנביא, כיצד יתגשם הייעוד הזה של האבות בעתיד בעקבות המציאות הנוכחית; הבה ואלמד אתכם, בחלק הראשון של הפרק, כיצד יש להסתכל באותה מציאות היסטורית שאתם מכירים, שמצרים מפולגת ומפוררת, שמערכת ההשקייה שלה משובשת, ואומר הנביא: יש לדעת ולזכור כלל גדול "הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו" (א). זה הדבר שרוב באי עולם אינם מבינים: את הדברים עצמם הם יודעים, אבל אינם מבינים שבכל זה פועמת ההשגחה הא-לוהית. 

"וידעו מה יעץ ה' צבאות על מצרים" (יב) - הנביא אומר כי כל הבנה היסטורית, כל התבוננות בהיסטוריה ובמאורעות שהיא בנויה אך ורק על סיבה ומסובב, על היגיון מדיני-היסטורי היא חטא. יש להתבונן בדרכי ההשגחה, יש להבין את המעשים שנעשים ושייעשו, את הקשרים בין המאורעות ואת הגיונם ומשמעותם, על רקע ההשגחה הא-לוהית.

אילו רציתי להשתמש במשל הדיוט - הייתי אומר שזהו שיעור לדוגמה בהיסטוריוסופיה נבואית - כיצד יש להסתכל בתולדה, בהווה ובעתיד. הרי אנחנו רואים שלנביא יש תלמידים, הוא מדבר על "למודי ה'", על התלמידים שיעיר בבוקר בבוקר. התלמידים האלה דומים אולי לאותם בני הנביאים שאנחנו מוצאים בספר מלכים. מה לומדים התלמידים האלה מפי רבותיהם הנביאים? אם איני טועה, יש כאן פרק שהוא מעין שיעור נבואי, פרק שאינו מביא שליחות ואינו דורש משהו קונקרטי אלא מדגים באוזני למודי הנביא, כיצד יש להסתכל בהיסטוריה בהווה, ובראותך את המצב, את הסיטואציה המדינית הנוכחית כיצד עליך לשאת עיניך אל העתיד.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת