הכהן - המנהיג והמושך בעול

בימי המילואים מקריבים הכהנים שלושה קרבנות: פר חטאת ושני אילים, האחד איל העולה והשני איל המילואים. בפירושו לפרק כ"ט בשמות העיר הרש"ר הירש שכל מעשי המילואים והקידושים הינם מעשים סימבוליים.
כל אחת מן הבהמות מייצגת את אהרן ובניו לא כיחידים אלא כציבור, כמטה הכהונה. קרבנם מסמל את כהונתם בשתי בחינותיה:

א. הקרבת הפר מסמלת שהכהן מושך בעול החריש והזריעה בשדה ה'.
ב. הקרבת האיל מסמלת שהכהן הולך בראש הציבור ומורה לו דרך; הכהונה מעניקה לו מעמד רב וכבוד.

בתור "פר בן בקר", בתור מי שעתיד לכהן במקדש, צריך הכהן להקריב בראש ובראשונה קרבן חטאת, ועל ידי כך לקבל על עצמו בחומרת הרצינות, שבכל עת יעמוד ברום מעלת תעודתו ויישמר מכל קלות ראש ושגגה.

בתור "איל", בתור בעל מעמד מכובד, צריך הכהן להתבונן במשמעות כהונתו משתי בחינות:
 
1) מבחינת השפעתו כמורה דרך לעם על ידי דוגמה אישית. מבחינה זו יקבל על עצמו בקרבן העולה בתור "איל" לשאוף בכל עת לעלות מעלה מעלה בהשתלמות עצמו, ולהיות מופת לעם במסירות נפשו אל הגשמת רצון ה' עלי אדמות.

2) מבחינת הזכויות הניתנות לו כדי שיוכל להפעיל את השפעתו. ייהנה הכהן מזכויות אלה בשמחה בתור "איל" של קרבן שלמים. אך בתנאי שיקיים את כל האמור בקרבן הזה, ובמיוחד לגבי "איל המילואים". (על כך ניתן לקרוא עוד בהמשך פירושו של הרש"ר)