הכבדת המכות

כשהארון מגיע לאשדוד נאמר:
(ו) "וַתִּכְבַּד יַד ה' אֶל הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם וַיַּךְ אֹתָם בַּטְּחֹרִים אֶת אַשְׁדּוֹד וְאֶת גְּבוּלֶיהָ"
אנשי אשדוד מבינים שהמכות באות עליהם בגלל הארון:
(ז) "וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי אַשְׁדּוֹד כִּי כֵן וְאָמְרוּ לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱ‑לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ"
כאן חלה התפנית הראשונה בהתייחסותם של הפלשתים לארון ה': בעוד שבתחילת המלחמה כינו הפלשתים את הארון "א‑להים" (עיין ד', ז-ח), מכאן ואילך הוא מכונה בחמשת הפסוקים הבאים "ארון א‑להי ישראל" (שש פעמים!).
התוצאות המרות בבית דגון ובאשדוד מביאות את הפלשתים להתכנסות חירום, אלא שבשלב זה מסרבים סרני פלשתים להבין את המסר, ומעבירים את הארון לגת. העברת הארון למקום אחר נובעת מן התפיסה האלילית שלאלים יש מקומות מסוימים שבהם כוחם רב יותר. אך בגת מחמיר המצב עוד יותר. כעת הציעו הפלשתים להעביר את הארון לעקרון. בכך ניכרת העקשנות הפלשתית, והיחידים שמתנגדים למדיניות זו הם אלו המבינים כי הם שישלמו את המחיר עליה:
(י) "וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱ‑לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי"
נראה כי הדובר המרכזי בפסוק הוא סרן עקרון, המכנס שוב את מועצת סרני הפלשתים, ומעלה דרישה מפורשת:
(יא) "וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן אֱ‑לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקֹמוֹ וְלֹא יָמִית אֹתִי וְאֶת עַמִּי"
והמקרא מדגיש כי תוך כדי הדברים כבר החלה המכה על העקרונים, וכי היא חמורה עוד יותר מהמכות על הערים הקודמות:
(יא-יב) "...כִּי הָיְתָה מְהוּמַת מָוֶת בְּכָל הָעִיר כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱ‑לֹהִים שָׁם. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא מֵתוּ הֻכּוּ בַּטְּחֹרִים וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם"
כאן נסגר המעגל. הפלשתים הגיעו בדיוק לאותו מצב שבו היו ישראל לאחר תבוסתם:
"וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר וַתִּזְעַק כָּל הָעִיר" (ד', יג).
ממילא לא ניתן עוד לדבר על ניצחון הפלשתים על ישראל. שני העמים הוכו בידי כוח אחד, וחוו את יד ה' ואת שלטונו על העולם כולו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון