היכולת להשפיע

הרבה חכמה הולכת לאיבוד בגלל בעיות בתקשורת - אנשים חכמים לא יודעים לתת את חכמתם לאחרים, ואנשים שצריכים חכמה לא יודעים לקבל חכמה מאחרים. קהלת, בראייתו החדה, הבחין בבעיה זו:

"וְאָמַרְתִּי אָנִי: טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה, וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים" (טז)

"טובה חכמה מגבורה" - חכמה מועילה יותר מכוח פיסי ומאומץ לב; בין אם הכוונה לחכמה של עשיית שלום, ובין אם הכוונה לחכמה של תחבולות מלחמה. זוהי המסקנה שהסיק קהלת מהסיפור על החכם המסכן שהציל את עירו ממלחמה עם מלך גדול.

אולם החכמה אינה מספיקה:

"חכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים" - אדם חכם שאין לו רכוש ומעמד, לא יזכה ללמד את דברי חכמתו, כי השומעים יזלזלו בו. רוב האנשים מתרשמים מהעוצמה החיצונית ואינם טורחים להתעמק בתוכן.

המסר של הפסוק הוא דו-כיווני:

הוא פונה לחכמים, ואומר להם: אל תהיו מסכנים! יש לכם מסר חשוב להעביר - אז תדאגו שיהיה לכם רכוש ומעמד כלשהם, כך שתוכלו להשפיע, כדי שהציבור יתייחס ברצינות למסר החשוב שלכם.

הוא פונה לאנשים הפשוטים, ואומר להם: אל תשפטו את הדברים לפי החזות החיצונית של מי שאומר אותם! יש אנשים מסכנים שהם חכמים מאד, וחבל שתפסידו את המסרים שיש להם להעביר לכם רק בגלל שהם חסרי רכוש ומעמד!.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך