הייעוד החדש של מתנות ישראל

עד לפרק שלפנינו מתנות בני ישראל יועדו באופן ברור לקב"ה. כך נאמר לגבי הבכורות (שמות י"ג, יב); כך לגבי הביכורים (שם כ"ג, יט); וכך לגבי מעשרות וחרמים (ויקרא כ"ז, כח-ל).

אולם כעת מתרחש שינוי. לאחר סיומה הטראגי של פרשת קורח, באים בני ישראל אל משה בטענה: "הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ! כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן ה' יָמוּת, הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ?" (י"ז, כז-כח).

בתשובה אומר הקב"ה בפרקנו, שמכאן ואילך תוטל מלוא האחריות בנושא זה על הכוהנים, ובשיתוף הלויים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ... וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ... ושְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (א-ה).

בשכר תפקיד זה יקבלו הכוהנים את מתנות בני ישראל: "וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי... לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם" (ח) וכן הם עתידים לקבל מתנות נוספות: "כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַה' - לְךָ נְתַתִּים. בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַה' - לְךָ יִהְיֶה... כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל - לְךָ יִהְיֶה. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם... יִהְיֶה לָּךְ" (יב-טו). ואף הלוויים אמורים לקבל את המעשרות תמורת עבודתם בשמירת הקודש (כא).

הסבת הייעוד של מתנות בני ישראל, מה' לכוהנים וללוויים, מובילה בעקבותיה שינוי נוסף. כיוון שהכוהנים והלווים מקבלים את המתנות, שוב אין זה ראוי שהם יקבלו חלק ונחלה בארץ ישראל: "... כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה" (כ-כד).

קבלת מתנות בני ישראל אינה טובת הנאה ואינטרס אישי של בני שבט לוי. נהפוך הוא, הקדושה המיוחדת של בני לוי מאפשרת להם אמנם קיום, אך נוטלת מהם כל יכולת של מעמד כלכלי איתן, בלא נחלה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת