היחס אל ממלכת ישראל

בפרקנו מובא סיפור "פילוג הממלכה" – כיצד רחבעם שומע אל עצת הילדים ועוזב את עצת הזקנים. בחינת הפסוקים אצלנו בהשוואה לסיפור המקביל מספר מלכים מגלה כי אין הבדלים משמעותיים בין שני המקורות. אלא שההבדל בין שני הסיפורים הוא לא במה שכתוב, אלא במה שדברי הימים בחר לא להביא.

הסיפור אודות עצת הזקנים ועצת הילדים היא למעשה רק חלק מסיפור פיצול הממלכה. ספר דברי הימים לא מביא את מה שבא לפני ואחרי הסיפור ההוא ממלכים. דברי הימים לא מזכיר את חטאי שלמה, ואף לא מזכיר את דברי אחיה השילוני לירבעם בן נבט. כך גם דברי הימים בוחר שלא להביא את תיאור ההמלכה של ירבעם שמגיע מיד לאחר סיפור עצת הילדים והזקנים: "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל" (מלכים א' י"ב, כ).

השמטת קטעים אלה יוצרת סיפור קטוע ולא ממש ברור. מצד אחד דברי אחיה השילוני לא מובאים בספר דברי הימים, אך הם כן מאוזכרים באופן עקיף: "וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱ-לֹהִים לְמַעַן הָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט" (טו). ובאותה צורה ירבעם אמנם נקרא "מלך", אך לא מתוארת המלכתו באופן ישיר, כך שעיקר הפרשייה חסרה כאן: ההתרחשות של פיצול הממלכה.

נראה ששני עניינים אלו קשורים לתפיסה של דברי הימים את ממלכת ישראל. כפי שנראה בהמשך דברי הימים מביא נאום של אביה לירבעם שבו הוא מנגיד בין בני יהודה שלהם נתן ה' את המלוכה לעולם לעומת אלו שהולכים אחרי ירבעם שהם "אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל" (י"ג, ז). כלומר לממלכה הצפונית אין לגיטימציה מבחינת קיומה. בעיני ספר דברי הימים הממלכה היחידה שיש לה זכות קיום היא ממלכת יהודה, המשכה של בית דוד. כך אפשר להבין מדוע הנאום המפרגן של אחיה השילוני לירבעם ותיאור המלכתו של ירבעם למלך לא מוזכרים. ספר דברי הימים מבקש להמעיט בנוכחותה של הממלכה הצפונית ולכן מתאר רק באופן עקיף את פיצול הממלכה והמלכתו של ירבעם.