"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת... וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים" (ויקרא י"ד, ד-ה)
ציפורי הדרור מייצגות אופי בלתי-חברתי; שהרי אין הן מקבלות מרות, והן דרות בבית כבשדה. תכונה זו היא ניגוד גמור לערכים החברתיים, המתנים את הכניסה לשותפות החברתית של האדם. היא מגלמת את הניגוד שבין חית "השדה" לבין האדם שב"עיר".
וזו הדרישה המופנית למי שנכנס לשותפות החברתית של האדם: "ושחט את - הצפור"; הווה אומר: עליו לשעבד את הבהמיות משולחת הרסן ולהטיל עליה את מרות הרצון האנושי.
אולם שבירה זו של הבהמיות שבאדם אין בה משום "המתת החיים"; אלא דווקא דם הציפור השחוטה יגיע "אל - כלי - חרש על - מים חיים": רק אם שועבדה הבהמיות לרצונו המוסרי של האדם - אף היא תיטול חלק בחייו הנצחיים.
לקריאת פוסט מאת עמותת 'יסודות' העוסק בפירוש זה
רש"ר הירש - ר' שמשון רפאל הירש חי בגרמניה בין השנים 1808-1888. עמד בראש המאבק ברפורמים, ועם זאת דגל במודרניזציה, בגישת "תורה עם דרך ארץ". כתב ספרים רבים וביניהם פרושו לתורה.