דוד המלך מתאר כיצד הקב"ה כביכול סועד את החולה על ערש דוי ומטפל בו בכבודו ובעצמו. מכאן למדו חז"ל שהשכינה שורה למעלה ממראשותיו של החולה. כל חסרון בעולם נובע מרצונו של הקב"ה שמתאווה לתפילתנו ולכן אותם החווים חוסר, הדלים והחולים, הם הקרובים ביותר אל הקב"ה.