החסידה

"וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם. וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה. וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר..." (ט-יא)

החסידות מעופפות טובות ונודדות בעיקר בעזרת דאייה ללא תנועת כנפיים. שיטת תעופה זו חוסכת להן אנרגייה רבה ומבוססת על ניצול טרמיקות (=זרמי אוויר חם העולים מהקרקע) לצורך התרוממות לגובה ולאחריה גלישה לטרמיקה הבאה. הדאייה דורשת משטח אווירודינמי גדול ואכן לחסידה כנפיים ארוכות ורחבות. בגלל צווארה ורגליה הארוכים גוף החסידה נראה קטן באופן יחסי. ייתכן ומבנה הכנפיים של החסידה ואופן התעופה שלה היו הרקע לפירוש מצודת דוד בזכריה (ה', ט): ""ורוח בכנפיהם" - כאלו הרוח קשור בכנפיהן להוליכן מהר, וכנפיהן היו רחבות וארוכות ככנפי החסידה והן נשאו את האיפה עם האשה אשר בתוכה...".

הביטוי "הרוח קשור בכנפיהן" רומז אולי על דאיית החסידה הנראית כאילו הרוח היא הנושאת אותה בניגוד לעופות אחרים המעופפים בעזרת תנועות חתירה.

החסידה הלבנה בולטת בנוף הארץ בגלל גודלה, שכיחותה הרבה בעונות הנדידה וצבעיה הבולטים בניגוד של שחור ולבן.

בסוגייא בקידושין (מט ע"ב) מובא הפסוק מזכריה המתאר את שתי הנשים בעלות כנפי החסידה כמסמלות את החנופה וגסות הרוח: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל" (על כך ניתן לשמוע עוד בהרחבה בשיעורו של הרב דוד מנחם)

רש"י מפרש שכנפי החסידה מסמלות את החנופה משום שמראות עצמן כחסידות. הכוונה לכך שלחסידה יש תדמית של עושה חסד ולכן מי שאינו מתנהג כמותה ורק עושה עצמו ככזה הוא מחניף. השאלה העולה מפירוש זה או ליתר דיוק כבר מדברי הגמרא בחולין (סג ע"א): "... למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה" היא האם באמת החסידה עושה חסד עם חברותיה? לדעתו של מנחם דור, מקור אימרה זו הוא בהתנהגות ההאכלה של החסידות. החסידות מאכילות את הגוזלים מספר שבועות לאחר הפריחה מהקן ולכן ניתן לראות בשדות חסידות מאכילות זו את זו. אמנם האכלה זו היא בין הורים וצאצאים אלא שלקראת הבגרות הצעירים נראים גדולים מהוריהם בגלל הצטברות מאגרי שומן ולכן מתקבל הרושם של צעיר המאכיל בוגר. האמונה שהצעירים מאכילים את הבוגרים גרמה לכך שביוון נקרא החוק שחייב את האזרחים לתמוך בהוריהם על שם החסידה. החסידה נקראת ביוונית Pelagros (שחור-לבן) ואילו החוק נקרא Pelagonia.

ההתייחסות למעשי ה"חסד" של החסידה היא דו-ערכית משום שהדגש הוא על "חברותיה" כלומר מעשי החסד הם רק כלפי חברותיה. למעשה היעד למעשי החסד מצומצם אף יותר משום שהם מכוונים אך ורק בין הורים וצאצאיהם.

עוד על החסידה, בנבואת ירמיהו, ניתן לקרוא בפוסט נוסף מאת ד"ר משה רענן 'נדידת החסידה'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך פורטל הדף היומי