החמרה בתרומות ומעשרות

"וְאֶת-רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל-עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל-לִשְׁכוֹת בֵּית-אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם" (נחמיה י', לח)

הוא נכון מאד לדעת הרמב"ם

דבימות [=שבימות] עזרא לא היו חייבים בחלה ותרומות ומעשרות,

רק מדבריהם [כמו שכתוב ברמב"ם הלכות תרומות סוף פרק א]

ואם כן,  כל מה שקבלו על עצמם היה מדברי חכמים,

ולדעת הראב"ד, שהתרומה היא מהתורה, 

ורק חלה דרבנן, 

יש לומר שקבלו עליהם תרומות שאר פירות כמו שנאמר "ופרי כל עץ",

שלשטתיה [פרק א מהלכות מעשרות הלכה ט], אין חייב מהתורה רק דגן תירוש ויצהר,

ועל זה אמר "ומעשר אדמתנו", רוצה לומר: מכל מה שגדל באדמה.

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.