חידושה העיקרי של פרשת ערי המקלט ביהושע הוא בתהליך החינוכי שעל הרוצח לעבור בגלות. את רעיון התהליך חינוכי יישם יהושע גם במינוי הזקנים אשר דאגו לעבודת ה' בעם שנים רבות לאחר מותו.
"וְנָס אֶל-אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר-הַהִיא אֶת-דְּבָרָיו וְאָסְפוּ אֹתוֹ הָעִירָה אֲלֵיהֶם וְנָתְנוּ-לוֹ מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם.".(פסוק ד)
על פי מדרש ההלכה, מפסוק זה נלמדות שתי הלכות שהן החידוש העיקרי של פרשיה זו לעומת פרשיות ערי המקלט בתורה:
"א"ר אלעזר: עיר שרובה רוצחים אינה קולטת שנאמר (יהושע כ', ד) "ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו" – ולא שהושוו דבריהן לדבריו. וא"ר אלעזר: עיר שאין בה זקנים אינה קולטת דבעינן זקני העיר וליכא" (מכות י, עמוד ב').
רבי אלעזר לומד שני דינים מן הפסוק: הצורך בכך שרוב העיר לא יהיו רוצחים, והצורך בזקנים. החוט המקשר בין שתי הדרישות הללו הוא התהליך החינוכי אותו הרוצח בשגגה צריך לעבור.
דין ערי מקלט איננו רק עונש גלות שמטילים על אדם רשלן, אלא מקום אליו האדם גולה כדי ללמוד על חשיבות חיי האדם, ולהפנים את טעויותיו.
אי אפשר לעבור תהליך כזה במקום שרובו רוצחים. אף אם העיר מלאה ברוצחים בשגגה ולא ברוצחים במזיד, אדם לא יכול להתחרט על מעשיו במקום בו מעשים כאלו הם הנוהג המקובל. כאשר רוב הסובבים אותו מתנהגים כמותו, הוא ימשיך להחזיק במעשיו.
כמו כן, הרוצח חייב ללמוד מהזקנים - מייצגי העם מחנכיו ומנהיגיו. כידוע ממסכת אבות(א', א), היתה זו אחריות הזקנים, אחרי יהושע, להעביר את התורה לעם; ולכן ישנו דגש על כך שהרוצח יפגש עמם וילמד איך להתנהג.
הצבתם של הזקנים כסמכות החינוכית העיקרית מתקשרת לנקודה נוספת לגבי יהושע והנהגתו: "וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת-ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה ה' אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל." (יהושע כ"ד, לא). בניגוד לרגרסיה המוחלטת בהתנהגות העם לאחר מות רוב השופטים, עם ישראל ממשיך לעבוד את ה' תקופה מסוימת לאחר מות יהושע; זאת משום שיהושע הבין את הצורך ביצירת קבוצה של מחנכים, שימשיכו את עבודתו ויורו לעמ"י, לכשרים ולחוטאים כאחד, את דרך ה'.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער