החזרה לגן עדן

לאחר החורבן הגדול שחוותה ממלכת ישראל ויהודה והפיכתה של הארץ לשממה מנחם ה' את ציון ואת חורבותיה, ואף מובטח לה כדברי הנביא: "וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (ג). כלומר, המדבר יפרח ויתגלו בו מקורות מים ואף יצמחו בו עצים כבגן עדן שהיה מלא בעצי פרי ריחניים. פסוקים אלו מזכירים לנו את פסוקי הנחמה בפרק ל"ה העוסקים גם הם בפריחת השממה: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (ל"ה, א).

מעניין הוא שבשני הפרקים תלויה פריחת השממה בחזרתם של עם ישראל לארץ מהגלות: "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה". פסוק זה חוזר על עצמו מילה במילה בשינויים קלים הן בפרק ל"ה (פס' י) והן בפרק נ"א (פס' יא). עובדה המעידה על הקשר ההדוק בין שני הפרקים.

מהו הקשר בין קיבוץ הגלויות לחזרתה של ארץ ישראל להיות כגן עדן?

דומה כי הדבר מזכיר את גירוש אדם הראשון מגן עדן. לפי דברי חז"ל נמצא גן עדן בארץ ישראל (עירובין יט ע"א) ומשחטא אדם הראשון וגלה משם נותר הגן עזוב וללא מי שישמור וייעבד אותו. כעת עם חזרת עם ישראל לארץ מצווים הם לנטוע וליישב את הארץ כדברי הכתוב: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל" (ויקרא י"ט, כג).

בהפרחת השממה מבטאים ישראל את תיקון חטא אדם הראשון, בשיבה לגן עדן ובהאחזות במידותיו של הקב"ה שדרשו עליו חז"ל שמשברא את העולם התעסק בנטיעות תחילה שנאמר: "ויטע אלוקים גן בעדן מקדם" (בראשית ב', ח).