הודיה על תשועת ה' במלחמות

פרק ק"ח נראה לנו ממבט ראשון כפרק שעריכתו אינה הגיונית. בחלקו השני של הפרק דוד מתפלל אל ה' עקב המצוקה שלו ושל צבאו, ואילו בחלק הראשון דוד מודה לה' בתפילה בשירה ובזמרה, בפומבי רב, אל מול עמי העולם כולו. התיתכן הודאה לפני הישועה?

לכן עלינו לראות את פרק ק"ח כאחד מפרקי ההודיה של דוד ולא מפרקי המצוקה שלו. דוד מודה לקב"ה על הסיוע שלו לעם ישראל במלחמתו נגד אדום ואויבים נוספים של עם ישראל. ידוע לנו כי המלחמה באדום, היתה מלחמה קשה במיוחד. לפי המסופר בספר מלכים א י"א, נלחם צבא ישראל בהנהגת יואב בן צרויה, נגד אדום, במשך ששה חודשים. לאחריה, נכנעה אדום למשך תקופה ארוכה מאוד תחת מלכי יהודה. מלחמה זו לוותה בהרג רב. ייתכן שעקב הקשיים הרבים שליוו את המערכה הזאת, הרגישו דוד ולוחמיו, בשלבים מסוימים שלה, שהקב"ה כביכול אינו עומד לצדם. ולכן דוד שואל: "הלא א-להים זנחתנו ולא תצא אלוהים בצבאותינו?" ומיד הוא עונה כי זה לא ייתכן. ההיפך הוא הנכון. אנו מתפללים אליך ומבקשים "הבה לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם, בא-לוהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו"! (יג-יד) רגעי השפל המשברים וקשיי המלחמה יכולים היו להביא לכך שצבאות ישראל יפסידו חלילה במלחמותיהם, כפי שקרה בדורות אחרים אבל, כידוע, לא כך אירע.

כוח הביטחון והאמונה של דוד בקב"ה ויכולתו להדביק באמונה הזאת את מצביאיו וחייליו, היו היסוד הרוחני והאנושי להצלחותיהם של דוד וצבאו במלחמותיהם. התבוסה המוחלטת שהנחילו צבאות ישראל לאדומים ולמואבים שישבו בדרום מזרח לממלכת ישראל, הנצחון המוחץ של דוד נגד האויב הפלישתי עד גירושו המוחלט, הביאו את דוד ואנשיו להבין שה' הוא המסייע להם בכל אשר יעשו. "שווא תשועת אדם". (יג)

עם השתלטותו של דוד על ארץ ישראל, עומד הוא נפעם אל מול בוראו ומודה לו בכל לבבו ובכל האמצעים העומדים לרשותו. בנבל ובכינור, בפיו ובליבו, במלל ובמנגינה מבטא דוד את רגשי ההודיה וההתפעלות שלו נוכח ההשגחה המיוחדת של ה' עליו ועל עמו. רק בסוף דבריו הוא מזכיר לנו מדוע פורצת השירה הגדולה הזאת מפיו "בא-לוהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו". (יד)

שירה זו אינה נחלת דוד ודורו בלבד. היא גם שירת דורנו, דור תקומת מדינת ישראל והשמירה עליה.

באדיבות אתר 929