אליפז ואיוב חלוקים בשאלה האם איוב היה שופט טוב ששפט בצדק או שופט שעשה עוול במשפטיו. המחלוקת איננה על העובדות אלא על שיפוטן.
בפרק זה, הפותח את המחזור השלישי של הוויכוח עם הרֵעים, מגיעה הדרמה לשיאה בעת שאליפז מסתער על איוב ללא רמזים וללא מילות נימוס, ומטיח כלפיו ישירות את 'רשעתו' ואת 'עוונותיו':
"הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ: כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט: לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם: וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ: אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא:... וְאָמַרְתָּ מַה יָּדַע אֵל הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט" (ה-יג)
והקורא תמה: מה טעם בוויכוח על עובדות פשוטות? המקרא בפרק הפתיחה מתאר את איוב כ"תם וישר, וירא א-לוהים וסר מרע" (א', א). איוב עצמו (להלן בפרק ל"א) עתיד לתאר לנו את צדקתו במשפט ואת עזרתו ליתומים ולאלמנות: "אִם אֶמְנַע מֵחֵפֶץ דַּלִּים וְעֵינֵי אַלְמָנָה אֲכַלֶּה: וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה" (ל"א, טז-יז) וכאן מתאר לנו אליפז איש אחר, רשע אלים, שאינו בוחל בעושק יתומים ואלמנות. מהנחה פשוטה, שהמספר בפרק הפתיחה צודק, מה טעם בטענות הסרק של אליפז?!
הוויכוח אינו על עובדות יבשות אלא על שיפוטן. להלן במשלו הגדול של איוב (כ"ט-ל"א) נגלה שאיוב מכהן כשופט עליון במחוז מגוריו. נדון שם על מעלותיו כשופט וגם על חסרונותיו, חסרונות מהותיים בעולם השפיטה. איוב ידחה טענות אלו על הסף. שאלת היסוד תהיה האם צדק במשפטיו, או שמא הכריע בהם מהר מדי, ובביטחון עצמי רב מדי. האם כל משפטיו היו צדק, או שמא דבק בהם עיוות דין בשל בטחונו העצמי כשופט.
אם נניח שכל משפטיו היו צדק, ודאי נקבל את שבחו על עזרתו ליתומים, לאלמנות ולחלשים:
"כִּי אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ וְיָתוֹם וְלֹא עֹזֵר לוֹ: בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן: צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטִי: עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי" (כ"ט, יב-טו).
אך אם נניח שהיה במשפטיו עיוות דין, בעיקר בשל בטחונו העצמי בידיעתו ובשיקול דעתו הרי הופך "כי אמלט עני משווע" (כ"ט, יב) ל "כי תחבול אחיך חנם" (כ"ב, ו). שהרי הנידון שאיוב עזר לו, הוא האמור להתחייב בדינו, והנידון שאיוב הרשיעו הוא הצדיק בדינו. הגע בעצמך: יתום שבא למשפט מול אלמנה, לטובת מי עלינו ללכת? אם נצדק בדין, סייענו ליתום. אם נטעה בו, עשקנו את האלמנה!
הוויכוח על מקומו של השופט בדין הוא ויכוח עקרוני. עוד נעסוק בו להלן במשלו של איוב.