ההבדל בין גדעון לשאול

מעיינות עין חרוד ועמק יזרעאל חזו בקרבות רבים בהיסטוריה של עם ישראל. כמאתיים שנה לאחר הקרב של גדעון, לחם שאול המלך באזור זה. כוחותיו של שאול חנו למרגלות הגלבוע. שאול, חשש מאד מהקרב והלך לקבל תחזית של תוצאות הקרב מבעלת אוב, אשר מצדה נתנה לו תחזית קודרת, התואמת את הסוף הידוע.

ההבדל המרכזי בין הקרב של שאול לקרב של גדעון נעוץ ברוח הלחימה. גדעון מצמצם את סדר הכוחות, מנפה את חסרי הביטחון מבין אנשיו ומתמקד באיכויות הלוחמים. בשונה משאול, כדי לקבל תחזית על תוצאות הקרב הצפויות, גדעון מתחפש ויוצא להסתובב עם נערו במחנה האויב, במעטה של חשאיות. שם הוא חש ברוח הלחימה הנמוכה, בביטחון המעורער של האויב ובחששו מפני כוחותיו של גדעון. הוא חוזר למחנהו, רוקם תכנית שיש בה גם תחבולה שתעצים את חששו של האויב וכך, מנצח. גדעון מורה ללוחמיו ביציאה לקרב: "ממני תראו וכן תעשו", ובכך קבע לשנים רבות נורמות של דוגמה אישית בלחימה וטבע את האמרה המעטרת את קירות בית הספר לקצינים של צה"ל, כמאפיין מרכזי לדמות הקצין.

יציאה לסיור במחנה אויב היא פעולה מסוכנת העלולה להסתיים בכישלון רבתי, במקרה וגדעון נופל בשבי האויב. ניהול סיכונים בהחלטה שכזו הוא מורכב, וישנו תמיד חשש מפני מחיר הכישלון. אמנות המצביא היא להכיר בערכו של המידע עבורו הוא מסתכן, ובהינתן צורך מובהק, לדעת להסתכן במקצועיות ובזהירות. גדעון מתחפש ושאול מתחפש אף הוא, אך בעוד שהפנייה לבעלת אוב מעידה על חוסר ביטחון ועל רפיון, הנכונות של גדעון ליטול סיכון מחושב למען מטרה ראויה, מעידה על ביטחון ועל רוח לחימה בריאה המעצימים את כוח הגייסות.

בצה"ל מתחילה בימים אלה התכנית הרב שנתית המכונה "גדעון" ולא בכדי. הנכונות ליטול סיכונים, העיסוק באיכות הכוחות ובמוכנותם ובתחזיות ולא באחיזות עיניים, הם שיובילו בתכנית וייבנו את כוחנו מול אתגרי העתיד.

באדיבות אתר 929