הדרך לצאת מהסבך

בפרק זה רב הנסתר על הגלוי. קשה להבין מי הוא השואל ומי הוא המשיב. לשון של קרבה בין ה' לבין עמו מתחלפת בתוכחה קשה, ואתה עומד תמה - האם הדברים הנאמרים כאן הם תוכחה או דברי נחמה? האם נבואה לעתיד יש כאן, או תיאור המצב הנוכחי ביהודה? האם הדברים מופנים אל אויבי עם ישראל או שמא אל העם השוכן בציון, או שמא אל כולם בו זמנית?

אולי ייתכן לומר שהדברים בפרק זה מכוונים למצב המסובך, שבו העם עומד על פרשת דרכים והוא אינו יודע כיצד עליו לנהוג. כל האפשרויות פתוחות, ולכל צעד יש מחיר. בשלב זה ישנם כבר לקחים היסטוריים, שמתברר מהם יותר ויותר שעם ישראל עלול לשלם מחיר כבד על ההתנהגות שלו. לכן הנביא משתמש בכוח חזונו והיותו שליחו של ה', והוא אומר להם כי יש ברצונו של ה' לסוכך ולהגן עליהם מפני כוחותיהם של הכובשים הגדולים של הימים ההם. אבל עליהם להבין שיכולתם הרבה ועוצמתם הצבאית של אויבי ישראל, גם היא חלק מהתכנית הא-לוהית.

לכאורה זו סתירה שקשה להבנה, ולכן גם הפרק שלנו כתוב ובנוי בצורה שקשה להבין אותו. אבל יחד עם זאת, שזורים בפרק מספר פסוקים האמורים לשמש לעם ישראל קווים מנחים, הבאים לסייע להם למצוא את הדרך הנכונה שתוציאם מאפלת המבוכה וחוסר היכולת לפעול נכונה, אל בהירות המחשבה והמעשה שתנחה אותם אל קיום רצונו של ה', ובעקבות זאת לקבלת סיועו של ה' להצלה, לישועה ולהמשכיותם של המקדש וממלכת יהודה. 

פסוקים אלו השזורים בפרק מציבים לעם בציון את סולם הערכים הנדרש להתחברות מחודשת אל ה': "והיה אמונת עתך, חוסן ישועות חכמת ודעת, יראת ה' היא אוצרו" (ו). חוסנה של החברה היהודית יהיה תוצאה של ישועות ה' מחד, ומאידך הוא יהיה תוצאה של חכמה ודעת שיביאו להבנה שיראת ה' היא האוצר האמתי של עם ישראל. הרמה המוסרית שאליה יש לשאוף: "הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד" (טו). בניגוד מוחלט לשחיתות המפורטת בפרק א'. נדרשת אמונה מוחלטת בה' – "כי ה' שופטנו, ה' מחוקקנו, ה' מלכנו, הוא יושיענו" (כב).

ערכים אלו הם המוצא מהסבך והמצב הבלתי ברור שעם ישראל מצוי בו. אם אומנם יפעל עם ישראל כך, אם תבוא התערותא דלתתא (=התעוררות מלמטה על ידי העם עצמו), הם יזכו לתגובה מלמעלה: "נשגב ה' כי שוכן מרום מילא ציון משפט וצדקה" (ה). הקב"ה בעצמו יעזור לטפח בציון חיים שיש בהם אהבת הזולת והתנהגות של יושר ומשפט.

חיים אלה ישודרגו עד כדי כך שתוצאתם תהיה: "מלך ביופיו תחזינה עיניך, תראינה ארץ מרחקים" (יז). ההליכה לאור הערכים הללו תגרום לכך שהמלך השולט עליכם יקרין עליכם את תכונות היופי שלו: שופט בצדק, מנהיג המשפיע מטובו על נתיניו ומוליך אותם אל החיים הטובים, האמורים להיות מנת חלקם של העם ההולכים לאורו. אבל יש עוד מלך אחד, זהו הקב"ה, שישועותיו והשפע שיביא על ירושלים ותושביה, יביאו לידי ביטוי מוחשי את יופיו, דהיינו את חסדו וטובו האין סופיים שיבואו על עם ישראל. כך, שמתוך הסבך והמבוכה, יש דרך לצאת אל האורה והישועה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929