במהלך חייו עובר האדם מרשותם המוחלטת של הוריו למרחב הקיום האישי שלו בו הוא עצמו בוחר ונוטל אחריות. כמו האדם כך גם העם. הדרך אל הבגרות הרוחנית של העם עוברת בספר במדבר.
המרחב המצוי ברשות א-לוהים מתואר בספר ויקרא, האמת הצרופה, כפי שהיא משתקפת מנקודת מבט א-להית גבוהה ונצחית.
לצד זאת קיים מרחב נוסף אליו מתייחס ספר דברים - 'מרחב הקיום של הבן'. העם נכנס לארצו, יורש, בונה ורוקם הוויית חיים. "כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה" (דברים י"א, כד) הופך להיות עיקרון יסוד המאפשר ריבונות, שליטה ואחריות במרחב. במרחב זה א-להים מפנה מקום, ונוכחותו הבסיסית אינה בתוך המחנה. במונחי משל הבן והאב, הבן גדל, נשא אישה ובנה לה בית. בשלב זה הוריו נמצאים במקום 'גבוה' יותר, צרובים עמוק בליבו, משמשים מקור להשראה, יש לו מרחב בו בא לידי ביטוי מה שלמד וספג בבית הוריו.
מהו התהליך המאפשר מעבר מעמדת האמת הצרופה בה א-להים הוא הריבון, אל מרחב החיים בו העם מתבגר, בוחר ונוטל אחריות?
הדרך אל הבגרות הרוחנית עוברת בספר במדבר. בספר זה נישא ראש העם כלפי מעלה, והוא רואה עצמו כמי שסיפורו של א-להים בעולם עובר דרכו. בתקופת חיים זו - "עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ" (כג) - איש מהעם אינו יודע מה עומד להיות מחר בבוקר. ייתכן שיישארו במקומם, ייתכן שייסעו, וכך בכל יום ויום. אין מרחב של תכנון, אין בגרות וגם לא אחריות. סוג של טירונות המפגישה חייל עם המושג 'צבא', עם ערכו ועם המצוינות הנדרשת בו. החייל מכיר את יכולותיו הגבוהות, את כישוריו כשלצידם משמעת והתמסרות - לאשר יידרש.
המקום - 'במדבר', מקום התייחדות של א-להים עם בני עמו, מקום התייחדות העם עם עצמו, מקום בו שכינות לא-להים ומשברים גדולים משמשים בו גם יחד.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון