תורת הגמול המתוארת בפרק יח איננה תיאורטית, אלא מכוונת ספציפית אל ארבעת מלכי יהודה האחרונים

 

חמישה אישים נידונים בשני חלקיו של הפרק. שלושה בחלק הראשון: האב הצדיק (ה - ט), בנו הפריץ (י - יג), הנכד הצדיק (יד - יח).  שנים בחלק השני: הרשע ששב מחטאותיו (כא - כג), הצדיק ששב מצדקותיו ויצא לתרבות רעה (כד - כו).

בהנחה שמדובר על אנשים לא מוגדרים – דינם של ארבעת הראשונים פשוט, אולי אפילו פשוט מדי. דינו של החמישי מוקשה ומקומם. מדוע לא תזכרנה לצדיק ששב מצדקתו כל צדקותיו? וכי אין מידת הדין לוקה בכך?! אם רוצה הקב"ה לסלוח במידת הרחמים לרשע השב מרשעתו – ניחא. אך מדוע יסבול מי שהיה צדיק כל ימיו בגלל מעלליו בימים האחרונים ולא תזכרנה כלל צדקותיו?!

דומה שאין מנוס מקריאת האנשים בשמותם. האב הצדיק הוא יאשיהו, שכרת ברית בין העם לה' בכל לבו ועשה כל ימיו משפט וצדקה. בנו הפריץ שופך הדם הוא יהויקים, שעבד עבודה זרה, שפך דמי נקיים ודמי נביאים, בנה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט והיה שנוא על העם. בנו הוא יהויכין, שגלה לכלא הבבלי עוד לפני שהספיק לעשות דבר, ושם כנראה, וכן על פי חז"ל – שב אל ה' בכל לבו. הוא, על פי הנביא, לא יישא בעוון אביו ועתיד להיגאל מכלאו, וכפי שאכן קרה אחרי מות נבוכדנאצר, שאוויל מרודך הוציאו מן הכלא ודבר אתו טובות.

יהויכין הוא גם הדמות הרביעית בפרקנו, הרשע ששב אל ה' וחטאותיו לא תזכרנה. מזרעו עתידה להמשיך מלכות ישראל בדמותו של זרובבל בן שאלתיאל נשיא יהודה בעת שיבת ציון ובניין המקדש השני למרות שאבי השושלת הוא יהויקים הרשע.

צדקיהו הוא הדמות החמישית. צדקיהו החל את מלכותו כעובד ה'. תקוות הנביאים בתחילת ימיו היו גדולות. עליו אמר ירמיהו: "רוח אפנו משיח ה'... אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים". אך צדקיהו שב מדרכו, ובשנה הרביעית, בעקבות פיתויו של חנניה בן עזור נטש את דרכו של ירמיהו, וירושלים הידרדרה לתהום של עבודה זרה ושחיתות עד לחורבן.

אין ספק שצדקיהו יקבל את שכר צדקותיו ביום הדין לפני שופט כל בשר. אך עתה, בהנהגת ה' את עמו בשביליה המפותלים של ההיסטוריה הגמול יבוא על פי הנהגתו של צדקיהו בשבע שנותיו האחרונות, גמול של פורענות, ולא ממנו תקום שושלת המלוכה העתידה.