הגיל לא קובע

נביא בורח מבשורה.
כנביאים אחרים, גם ירמיהו הנביא מבקש להימנע מעול השליחות.
אך בשונה ממשה רבנו, אין ירמיהו מסתפק באמירה שכבד פה הוא ואינו יודע דַּבֵּר, אלא מוסיף נימוק נוסף: "כי נער אנכי" (ו).
הנימוק נדחה באחת: הקב"ה מתעלם מטענת הכשל בדיבור, ומתמקד רק בדחיית התירוץ השני: "אל תאמר נער אנכי" (ז).
בן כמה היה ירמיהו באותה שעה? התנ"ך שותק.

בפרסקו של מיכאלאנג'לו בקפלה הסיסטינית וביצירות אמנות אחרות, צויר ירמיהו כנביא זקן, בא בימים. אך בפרקנו הוא מגדיר את עצמו כ"נער" (בדומה לשמואל, שעליו מעיד הכתוב כי בעת הקדשתו, "והנער נער" – שמואל א א', כד).

התחקות אחר מופעיו השונים של המונח "נער" במקרא, מלמדת שמדובר בטווח גילאים פוטנציאלי רחב למדי.

למן תינוק קטן "שקולו כנער" (שמות ב', ו ורש"י שם) ועד אדם בוגר למדי שעשוי כבר לכהן במלכות (ראו מלכים א ג', ז שם מעיד שלמה המלך על עצמו: "אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובוא"), או כשוליה של "איש אלהים" אחר (ראו מלכים ב ה', כ, בדבר "גיחזי נער אלישע").

הפרשנים התחבטו בשאלת הרלוונטיות שב"נערות" לקבלת עול הנבואה.

יש מהם שראו בגיל הצעיר ביטוי לפגם אובייקטיבי: ניסיון חיים קצר מדי עשוי לפגוע בטיב הנבואה, בדרך העברת מסריה או בקבלת האחריות שכרוכה בעקביה. אחרים רואים את הפגם במישור הסובייקטיבי: העם לא ייטה לקבלת דברי נבואה, בוודאי לא תוכחה, ממי שטרם עשה משהו בחייו.

בין כך ובין כך, אם נזכור שמשה היה בן שמונים שנה (!) כאשר ניצב לפני פרעה (שמות ז', ז),  סירובו של ירמיהו הנשען על צעירותו נדחה באחת.

גם בנבואה, לא הגיל קובע.

באדיבות אתר 929